עיקר תוספות יום טוב על משנה סנהדרין· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ז · משנה ו
כח הַמְנַסֵּךְ. וּבִכְלָלוֹ נַמִּי זוֹרֵק. כְּדִכְתִיב [תְּהִלִים טז] בַּל אַסִּיךְ נִסְכֵּיהֶם מִדָּם. גְּמָרָא. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
כט תַּרְגּוּם וַיְחַבֶּק לוֹ, וְגַפֵּף לֵיהּ. הָרַמְבַּ"ם:
ל אִם אֶרְחַץ. רַשִׁ"י:
לא נִשְׁבָּע מְתַרְגֵּם מְקַיֵּם. רַשִׁ"י:
לב וְכֵן פָּסַק הָרַמְבַּ"ם. דְּאִלּוּ בְמֵזִיד וּלְחִיּוּב מִיתָה אִי אֶפְשָׁר, דְּהָא מֻטְעֶה הוּא. כֶּסֶף מִשְׁנֶה. וְדַעַת רַשִׁ"י דְּחַיָּב מִיתָה בְמֵזִיד כֵּיוָן דְּהִתְרוּ בוֹ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
לג לְמַרְקוּלִיס. מְצַדְּדִין שָׁלֹשׁ אֲבָנִים אַחַת מִכָּאן וְאַחַת מִכָּאן וְאַחַת מִלְמַעְלָה עַל גַּבֵּיהֶן, וְקוֹרִין אוֹתוֹ מַרְקוּלִיס. רַשִׁ"י: