עיקר תוספות יום טוב על משנה סנהדרין· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ו · משנה ה
כד כִּבְיָכוֹל. נֶאֱמַר בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּאָדָם שֶׁיָּכוֹל לְהֵאָמֵר בּוֹ כֵן. רַשִׁ"י. וְנִמְצָא כ"ב מְשַׁמְּשִׁים בְּיַחַד בִּתְחִלַּת הַתֵּבָה [יְשַׁעְיָה א] וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה. תִּשְׁבִּי. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
כה וּמִדִּכְתִיב קִלְלַת מַפִּיק לֵיהּ רַבִּי מֵאִיר, וּכְמַאן דְּאָמַר קִיל לֵית. וּפָרֵיךְ הַאי כָּבֵד עָלַי כוּ' מִבָּעֵי לֵיהּ, כְּלוֹמַר וּלְמַאי מְכַנֶּה וְאוֹמֵר אֵינִי קַל. וּמַסִּיק אֶלָּא כְמוֹ דְּאָמַר קִיל לִי עָלְמָא. פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י אֲנִי מְכַנֶּה וְאֵינִי רוֹצֶה לְהַזְכִּיר כְּבֵדוּת בְּעַצְמִי. גְּמָרָא:
כו עוֹבֵר. מֵרִבּוּיָא דְתִקְבְּרֶנּוּ. גְּמָרָא:
כז בַּגְּמָרָא מוֹכְחֵי לֵיהּ מִקְּרָא: