עיקר תוספות יום טוב על משנה סנהדרין· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק א · משנה ו
כט וּכְשֶׁהוּא עִמָּם לֵיכָּא לְמֵימַר שֶׁיְּהֵא שָׁקוּל כְּשִׁבְעִים וְאֶחָד וּלְדוֹרוֹת לִבָּעֵי שִׁבְעִים וְשִׁבְעִים וְאֶחָד, דְּלֵיכָּא לְמֵימַר שָׁקוּל אֶלָּא כְשֶׁהוּא לְבַדּוֹ עוֹמֵד כְּנֶגֶד כֻּלָּם. עַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
ל מְיֻחָסִין וּמְנֻקִּים מִמּוּם. רַשִׁ"י. וְרַבָּנָן, מִוְּהָקֵל מֵעָלֶיךָ וְנָשְׂאוּ אִתְּךָ נָפְקָא לְהוּ. גְּמָרָא. וְאִם תֹּאמַר מִכָּל מָקוֹם תֵּיפּוּק לֵיהּ דְּאֵין בֵּית דִּין שָׁקוּל, וְכֵן נַמִּי לְרַבָּנָן לָמָּה לִּי קְרָא. וּבַגְּמָרָא דַּף ג' עַמּוּד ב', אֵימַר דְּשָׁמַעְתְּ לֵיהּ לְרַבִּי יְהוּדָה (דְּלֹא סְבִירָא לֵיהּ אֵין בֵּית דִּין שָׁקוּל) בְּסַנְהֶדְרִי גְדוֹלָה דִּכְתִיבֵי קְרָאֵי (לְקַמָּן בְּשִׁלְהֵי פִרְקִין. רַשִׁ"י) כוּ'. וְלוּלֵי דְמִסְתְּפִינָא הָיִיתִי אוֹמֵר דְּצָרִיךְ לוֹמַר דִּכְתִיבֵי בַקְּרָא, וְהָכִי פֵרוּשׁוֹ, דִּבְהֶדְיָא כְתִיבֵי בַקְּרָא שִׁבְעִים אִישׁ, וּנְחֵית לְמִנְיָנָא, וְדָרֵישׁ אִתְּךָ בְּדוֹמִים לָךְ, וּלְהָכִי נַמִּי רַבָּנָן בָּעוּ קְרָא, דְּמִנְיָנָא לָאו דַּוְקָא. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
לא וְאֵין כוּ'. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר לִנְטֹת אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת, הַתּוֹרָה אָמְרָה עֲשֵׂה לְךָ בֵית דִּין נוֹטֶה. גְּמָרָא:
לב עוֹד אֶחָד. סוֹף סוֹף לְרָעָה עַל פִּי שְׁנַיִם לֹא מַשְׁכַּחַת לַהּ, אִי אַחַד עָשָׂר מְזַכִּים וּשְׁנֵים עָשָׂר מְחַיְּבִים אַכַּתִּי חַד הוּא, אִי עֲשָׂרָה מְזַכִּין וּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר מְחַיְּבִין תְּלָתָא הֲווּ. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ אִי אַתָּה מוֹצֵא אֶלָּא בְמוֹסִיפִין, דְּעוֹשִׂין בֵּית דִּין שָׁקוּל לְכַתְּחִלָּה. וְקָא מַשְׁמַע לָן דְּאוֹתוֹ שֶׁאוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ כְּמַאן דְּלֵיתָא, וְאִי אֲמַר מִלְּתָא לֹא שָׁמְעִינַן לֵיהּ. פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י בֵּין לִזְכוּת בֵּין לְחוֹבָה. וְכֵן דַּעַת הָרַאֲבַ"ד. אֲבָל הָרַמְבַּ"ם לֹא כָתַב אֶלָּא שֶׁאֵינוֹ חוֹזֵר וּמְלַמֵּד חוֹבָה כוּ'. וְעוֹד נִפְלֵאתִי שֶׁבְּסוֹף פֶּרֶק ה' שָׁנִינוּ כְּשֶׁהוֹסִיפוּ עַד שִׁבְעִים וְאֶחָד, שְׁלשִׁים וְשִׁשָּׁה מְזַכִּין וּשְׁלשִׁים וַחֲמִשָּׁה כוּ', שְׁמַע מִנַּהּ דְּמָצֵי לְמִהְדַּר בֵּיהּ זֶה שֶׁאָמַר אֵינִי יוֹדֵעַ, וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
לג דְּקַיְמָא לָן כָּל כְּרַךְ שֶׁאֵין בּוֹ עֲשָׂרָה בַטְלָנִים נִדּוֹן כִּכְפַר:
לד כְּלוֹמַר שֶׁאִם הָאֶחָד מַלְקֶה יָכוֹל הַשֵּׁנִי לְהַזְמִין. וְהוּא הַדִּין אִפְּכָא:
לה דְּאִם לֹא כֵן אֶת מִי הֵם דָּנִים:
לו שֶׁיִּתְיָרְאוּ הָעֵדִים לְהָעִיד שֶׁקֶר, שֶׁלֹּא יִזּוֹמוּ:
לז שֶׁמָּא יִתְחַיֵּב בַּעַל דִּין עַל פִּי עֵדִים וְיִשְׂכֹּר שְׁנַיִם לַהֲזִמָּן. וּלְפִיכָךְ צָרִיךְ שְׁנַיִם אֲחֵרִים בָּעִיר שֶׁיִּתְיָרְאוּ אֵלּוּ מֵהֶם, אִם נָבֹא לְהָזִים הָעֵדִים יָבֹאוּ אֵלּוּ וְיָזִימוּ אוֹתָנוּ:
לח (לָמוּל תִּינוֹקוֹת):
לט לִכְתֹּב סְפָרִים. כָּל זֶה מִפֵּרוּשׁ רַשִׁ"י: