עיקר תוספות יום טוב על משנה סנהדרין· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק א · משנה ה
כא פֵּרוּשׁ, עֲלִיָּתוֹ הוּא דַּהֲוֵי בְשִׁבְעִים וְאֶחָד, אֲבָל מִיתָתוֹ בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלשָׁה כִּשְׁאָר דִּינֵי נְפָשׁוֹת, כִּדְאִיתָא בַגְּמָרָא. וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י דְּהָא לֹא תָנֵי לֵיהּ בְּמַתְנִיתִין. וּמִשּׁוּם דִּגְמָרוֹ לֹא הָיָה בְשִׁבְעִים וְאֶחָד, לְהָכִי לֹא תָנֵי הַמְרָאָתוֹ וְכֵן מִיתָתוֹ, וְאַף עַל גַּב דְּדַוְקָא בְּשִׁבְעִים וְאֶחָד. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
כב שֶׁהוּא הָיָה דָן קֹדֶם מִנּוּי הַסַּנְהֶדְרִין כָּל מַה שֶּׁהָיוּ הַסַּנְהֶדְרִין דָּנִין אַחַר כָּךְ, וְלֹא נִתְמַנּוּ הַסַּנְהֶדְרִין אֶלָּא לְהָקֵל מֵעָלָיו. וְרַשִׁ"י פֵרֵשׁ שֶׁהָיָה שׁוֹפֵט וְדָן עַל פִּי הַדִּבּוּר וְשָׁקוּל כוּ':
כג וּבְסַנְהֶדְרִין כָּתַב הָרַ"ב כִּדְאַשְׁכְּחַן בְּמשֶׁה, וְאַף עַל גַּב דְּלֹא כְתִיב וְכֵן תַּעֲשׂוּ, מִשּׁוּם דְּהָכָא מְרַבִּינַן נַמִּי מֶלֶךְ וְנָבִיא כִּדְאִיתָא פֶּרֶק ב' דִּשְׁבוּעוֹת. וְלֹא תָנֵי לְהוּ הָכָא, דְּלֹא חָשֵׁיב אֶלָּא מִלֵּי דְסַנְהֶדְרִין. תּוֹסָפוֹת. וְכֵן צָרִיךְ לוֹמַר בְּמִלְחֶמֶת הָרְשׁוּת דְּלֹא תָנֵי הָכָא מֶלֶךְ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
כד סַנְהֶדְרִיּוֹת לַשְּׁבָטִים. שֶׁנֶּאֱמַר [דְּבָרִים טז] שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ לִשְׁבָטֶיךָ:
כה וַאֲפִלּוּ הָכִי אִצְטְרִיךְ לְעֵיל לִמְעוּטֵי שֵׁבֶט. כְּגוֹן אִם יֵשׁ בְּעִיר אַחַת מִשְּׁנֵי שְׁבָטִים. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
כו הָרַמְבַּ"ם. וְכָתַב הַכֶּסֶף מִשְׁנֶה דְּאַף עַל גַּב דְּלֹא קַיְמָא לָן כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּדָרֵישׁ טַעֲמָא דִקְרָא, רָאָה רַבֵּנוּ לְכָתְבוֹ, שֶׁזֶּה טַעַם מִתְקָרֵב אֶל הַשֵּׂכֶל וְאֵין בּוֹ נַפְקוּתָא לְדִינָא:
כז וְלֹא שָׁלֹשׁ. דִּכְתִיב עָרֶיךָ, הֲרֵי שְׁתַּיִם אָמוּר, הָא מָה אֲנִי מְקַיֵּם אַחַת, אַחַת וְלֹא שָׁלשׁ. וְכָתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת, אִית לְהַקְשׁוֹת דְּלִשְׁתּוֹק מֵאַחַת וַאֲנָא יָדַעְנָא מֵעָרֶיךָ שְׁתַּיִם וְלֹא שָׁלשׁ, דְּתָפַסְתָּ מֻעָט תָּפַסְתָּ:
כח אַחַת כוּ'. לְדַעַת הָרַ"ב וְהָרַמְבַּ"ם דְּמַחְמִירִין לַעֲשׂוֹת בִּשְׁנַיִם וּשְׁלשָׁה מְקוֹמוֹת וְגַם בִּשְׁנַיִם וּשְׁלשָׁה בָּתֵּי דִינִין, נִרְאֶה לִי דְּתָנָא אַחַת לְאַשְׁמְעִינַן שְׁתַּיִם דּוּמְיָא דְאַחַת, דְּאַף עַל גַּב שֶׁהֵן כְּאַחַת שֶׁמְּקֹרָבִים וְעוֹמְדִים עַל הַסְּפָר שֶׁבֵּין גָּלִיל לִיהוּדָה אַחַת מִזֶּה וְאַחַת מִזֶּה, עוֹשִׂין. וְדַוְקָא שְׁתַּיִם, אֲבָל שָׁלֹשׁ בִּכְהַאי גַּוְנָא לֹא, וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: