עיקר תוספות יום טוב על משנה סנהדרין· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק א · משנה ד
יז תַּהֲרֹגוּ. בְּנִרְבָּע כְּתִיב. רַשִׁ"י. וּכְלוֹמַר דְּאִתַּקַּשׁ לְאִישׁ:
יח דְּלֵיכָּא לְמֵימַר דִּקְרָא כִפְשָׁטֵיהּ לְחַיֵּב מִיתָה לִבְעָלָיו, דְּהָא אָמַר קְרָא מוֹת יוּמַת הַמַּכֶּה רֹצֵחַ הוּא, עַל רְצִיחָתוֹ אַתָּה הוֹרְגוֹ וְאִי אַתָּה הוֹרְגוֹ עַל רְצִיחַת שׁוֹרוֹ. גְּמָרָא:
יט הַזְּאֵב כוּ'. שֶׁהֵמִיתוּ אָדָם וְנִדּוֹנִין בִּסְקִילָה כְּשׁוֹר. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
כ זָכָה. לַשָּׁמַיִם. (צְדָקָה עָשָׂה. רַשִׁ"י). דְּלֵיכָּא לְמֵימַר לְעוֹרָן, דְּכֵיוָן שֶׁהֵמִיתוּ אָדָם שַׁוִּינְהוּ רַבָּנָן (דְּלֹא הִצְרִיכוּ לְדוּנָן בְּבֵית דִּין) כְּמַאן דְּנִגְמַר דִּינַיְהוּ, וְאִסּוּרֵי הֲנָאָה נִינְהוּ. גְּמָרָא: