עיקר תוספות יום טוב על משנה סנהדרין· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק א · משנה ב
ה דְּאֵין צָרִיךְ לְעַבֵּר הַחֹדֶשׁ אֶלָּא כִּי מִקְדַּשׁ יוֹם שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד מִמֵּילָא מִעַבַּר הַחֹדֶשׁ שֶׁעָבַר. דְּיוֹם שְׁלשִׁים בָּתְרֵיהּ שָׁדֵית לֵיהּ. רַשִׁ"י. אֲבָל בְּעִבּוּר שָׁנָה לֹא סַגִּי בְלֹא אֲמִירָה, דְּצָרִיךְ שֶׁיֹּאמְרוּ שֶׁתְּהֵא הַשָּׁנָה מְעֻבֶּרֶת. תּוֹסָפוֹת, וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
ו הַתְּקוּפָה, בֵּין עַל תְּקוּפַת תַּמּוּז שֶׁמִּתְעַכֶּבֶת וְנִמְשֶׁכֶת, שֶׁאֵין תְּקוּפַת תִּשְׁרֵי נוֹפֶלֶת עַד עֲבֹר הֶחָג, מְעַבְּרִין, דְּנָפְקָא לָן מִקְּרָא וְחַג הָאָסִיף תְּקוּפַת הַשָּׁנָה. בֵּין עַל תְּקוּפַת טֵבֵת שֶׁנִּמְשָׁךְ זְמַנָּהּ עַד טז בְּנִיסָן שֶׁהֲבָאַת עֹמֶר דִּילַהּ בְּתוֹךְ תְּקוּפַת טֵבֵת, מְעַבְּרִין. וְעַל הָאָבִיב, אִם לֹא בָשְׁלָה הַתְּבוּאָה מְעַבְּרִין, דִּקְרָא כְתִיב בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב. וְעַל פֵּרוֹת הָאִילָן [אִם] מִתְאַחֵר בִּשּׁוּלָם יוֹתֵר מִזְּמַן הָעֲצֶרֶת מְעַבְּרִין, שֶׁעֲצֶרֶת זְמַן הַבִּכּוּרִים כוּ'. רַשִׁ"י:
ז וְלֹא אִתְפָּרֵשׁ טַעֲמָא מַאי. וְאֶפְשָׁר לִי לוֹמַר כְּדֵי לְעוֹרֵר הַבְּרָכוֹת לְהַשְׁלִים הַמְכֻוָּן שֶׁמְּעַבְּרִין לִהְיוֹת הָאָבִיב וְהַפֵּרוֹת וְהָאָסִיף בִּזְמַנָּן. וּמָצִינוּ כַיּוֹצֵא בָזֶה שֶׁמְּעוֹרְרִין זְכוּת הָאָבוֹת בְּהַזְכָּרַת שְׁאֵלָה עַד שֶׁבְּחֶבְרוֹן: