עיקר תוספות יום טוב על משנה סוטה· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ה · משנה ב
ג אֶת הַשְּׁלִישִׁי. לְפִי מַה שֶּׁכָּתַב הָרַ"ב בְּפֶרֶק קַמָּא דִּפְסָחִים מִשְׁנָה ו' דְּאֵין אֹכֶל מְטַמֵּא אֹכֶל מִן הַתּוֹרָה אַלִּיבָּא דְּרַבִּי עֲקִיבָא נַמִּי, פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י שָׁם דִּשְׁלִישִׁי דְּהָכָא הַיְנוּ מַשְׁקִין:
ד שֶׁאֵין לוֹ כוּ'. גְּמָרָא. וּמֵאַחַר דְּאֵין לוֹ לָמָה טָמֵא. וּמְשָׁנֵי, מִן הַתּוֹרָה אֵין לוֹ, מִדִּין קַל וָחֹמֶר יֵשׁ לוֹ, וְדוֹר אַחֵר פָּרֵיךְ עֲלֵיהּ:
ה עֲקִיבָא כוּ'. וְלֹא נִמְנָה בֵּין הַתַּלְמִידִים הַחֲשׁוּבִים שֶׁהָיוּ לוֹ לְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי שֶׁמְּנָאָם בְּמִשְׁנָה ח' פֶּרֶק ב' דְּאָבוֹת, שֶׁלֹּא תַּלְמִידוֹ הָיָה אֶלָּא תַּלְמִיד תַּלְמִידוֹ, וְהוּא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן הוּרְקְנוֹס: