עיקר תוספות יום טוב על משנה נזיר· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ט · משנה ג
יג שֶׁלְּשֵׁם קְבוּרָה נִקְבַּר שָׁם. אֲבָל יָדוּעַ שֶׁיֵּשׁ כָּאן קֶבֶר וְלֹא נוֹדַע אִי לְשֵׁם קְבוּרָה אִי לְפִי שָׁעָה, לֹא מִקְרֵי מָצוּי. תּוֹסָפוֹת:
יד שֶׁאִם מָצָא אֶחָד מְגֻיָּד אוֹ שְׁלָשְׁתָּן מְגֻיָּדִים אָמְרִינַן דְּהָכִי אִתְרַמִּי שֶׁנֶּהֶרְגוּ לְשָׁם וְנִקְבְּרוּ שָׁם שֶׁלֹּא בְּבֵית הַקְּבָרוֹת, וְלֹא מַחְזְקִינַן לָהּ בִּשְׁכוּנַת קְבָרוֹת אֶלָּא נוֹטְלָן וְאֶת תְּבוּסָתָן. רַשִׁ"י. וְתוֹסָפוֹת מְפָרְשֵׁי כִּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא דְּמֵת שֶׁחָסַר אֵין לוֹ תְּבוּסָה וְאֵין לוֹ שְׁכוּנַת קְבָרוֹת, וְשֶׁמָּא הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי הוּא. עַד כָּאן:
טו תְּבוּסָתָן. הָרַמְבַּ"ם פֵּרֵשׁ תְּבוּסָה הַמָּקוֹם שֶׁמִּתְגַּלְגֵּל בּוֹ. נִגְזַר מִלָּשׁוֹן מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמַיִךְ [יְחֶזְקֵאל טז]:
טז שֶׁנַּעֲשָׂה מֵחֲמַת הַדָּם שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ וּמֵחֲמַת מֹהַל שֶׁיָּצָא מִן הַמֵּת. רַשִׁ"י:
יז דְּאָמְרִינַן כְּשִׁעוּר שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת נִבְלָע בַּקַּרְקַע. רַשִׁ"י:
יח כְּלוֹמַר דְּאִלּוּ נִקְבָּרִין רְצוּפִין בְּפָחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת אִיכָּא לְמֵימַר דְּעַל יְדֵי הַדֹּחַק נִקְבְּרוּ לְשָׁם עַל מְנָת לְפַנּוֹתָן הַיּוֹם וּלְמָחָר כוּ'. וּמְפָרֵשׁ רַבֵּנוּ תַם דְּהָנֵי שְׁלֹשָׁה הַיְנוּ שְׁנַיִם לָרֹחַב וְאֶחָד לָאֹרֶךְ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
יט כְּלוֹמַר אֲבָל בְּבָבָא בַּתְרָא פֶּרֶק ו' גָּרְסִינַן לַהּ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
כ וּלְפִי זֶה הֶחָצֵר עוֹדֵף אַמָּה מִכָּאן וּמִכָּאן, שֶׁאֵין אֹרֶךְ הַמְּעָרָה כְּנֶגֶד הֶחָצֵר אֶלָּא רָחְבָּהּ:
כא וּלְשׁוֹן גְּמָרָא, כְּגוֹן שֶׁבָּדַק בַּאֲלַכְסוֹנָהּ, וּפֵרֵשׁ רַשְׁבַּ"ם שֶׁבָּדַק מְעָרָה רִאשׁוֹנָה בַּאֲלַכְסוֹנָהּ כְּדֵי שֶׁיִּמְצָא יָפֶה אֶת הַמֵּתִים, שֶׁאִם זֶה נִמְשָׁךְ לִפְנִים מִזֶּה אוֹ הָאֶחָד מִן הַמֵּתִים קָצָר וְהָאֶחָד אָרֹךְ, הֲרֵי נָקֵל לִמְצֹא כֻּלָּן בָּאֲלַכְסוֹן. הָרַ"שׁ:
כב וְכֵן כָּתַב הָרַמְבַּ"ם, אֲלַכְסוֹנָהּ שֶׁל מְעָרָה יוֹתֵר מִשֶּׁבַע אַמּוֹת, לָכֵן לָקַח הוּא שְׁמֹנֶה לְחֻמְרָא. עַד כָּאן. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב אֵיכוּת הַחֶשְׁבּוֹן:
כג וְתַנָּא לָשׁוֹן קָצָר נָקַט בְּדִיקַת עֶשְׂרִים אַמָּה, לְאַשְׁמְעִינַן דְּאֹרֶךְ שְׁתֵּי מְעָרוֹת וְחָצֵר לֹא הָיוּ אֶלָּא עֶשְׂרִים אַמּוֹת. וּמִדַּעְתָּךְ צֵא וּבְדֹק בְּדִיקוֹת עֶשְׂרִים טוּבָא בְּכָל צַד דְּאִיכָּא לְסַפְּקִינְהוּ. הָרַשְׁבַּ"ם. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
כד וּלְפֵרוּשׁ הָרַמְבַּ"ם לְעֵיל אוֹת י"ב הָכִי קָאָמַר, שֶׁחֶזְקַת הַשָּׂדֶה מֻחְזֶקֶת לִשְׁכוּנַת קְבָרוֹת, וְלָמָּה נֵלֵךְ אַחַר הַחֲזָקָה וְלֹא נֹאמַר שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁאֵין כָּאן אֶלָּא קֶבֶר זֶה שֶׁרַגְלַיִם לַדָּבָר הָאֶפְשָׁרִי וְיֵלֶךְ לְלֹא תַּכְלִית, וּלְפִיכָךְ נַעֲמִיד עַל הַחֲזָקָה: