עיקר תוספות יום טוב על משנה נזיר· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ו · משנה ב
ד בִּפְנֵי עַצְמוֹ. וְנִרְאֶה דְעִקָּר חִדּוּשׁ לְתַנָּא קַמָּא בָּא לוֹמַר חַיָּב עַל הַזַּגִּים בִּפְנֵי עַצְמוֹ אִם אָכַל לְבַד מִן הַזַּגִּים, וְאַהַהִיא אָתָא לְאַפְלוֹגֵי רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה כוּ'. תּוֹסָפוֹת:
ה וְעַל שְׁנֵיהֶם הַכָּתוּב אוֹמֵר זַג אֶחָד:
ו אַף עַל גַּב דִּלְפִי לְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיֹּאכַל כוּ' מַשְׁמַע דִּלְהָקֵל בָּא וּכְלוֹמַר שֶׁאֲפִלּוּ אָכַל כַּזַּיִת מֵחַרְצַנִּים אוֹ מִן הַזַּגִּים אֵינוֹ חַיָּב עוֹד כוּ'. אֲבָל סוֹבֵר הָרַ"ב שֶׁכְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ בְּדִבְרֵי רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה לְהָקֵל כֵּן יֵשׁ בִּדְבָרָיו לְהַחְמִיר, שֶׁאִם אוֹכֵל חַרְצַנִּים וְזַגִּין שֶׁיִּהְיֶה חַיָּב אֲפִלּוּ אִם הוּא בְּפָחוֹת מִכַּזַּיִת, שֶׁסּוֹבֵר שֶׁהַתּוֹרָה הִקְפִּידָה שֶׁיִּהְיוּ חַרְצַנִּים שְׁנַיִם וְזַג אֶחָד וְשֶׁאִם אוֹכֵל כָּךְ הֲרֵי הוּא חַיָּב וַאֲפִלּוּ אֵין בָּהֶם כַּזַּיִת, וְיֵשׁ בַּדָּבָר לְהָקֵל וּלְהַחְמִיר, וּכְלַפֵּי הַךְ סְבָרָא הוּא דְּכָתַב שֶׁאֵין הֲלָכָה אֶלָּא אֵינוֹ לוֹקֶה עַד שֶׁיֹּאכַל כַּזַּיִת: