עיקר תוספות יום טוב על משנה נזיר· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ב · משנה ד
יא שׁוֹתֶה יַיִן כוּ'. מִשּׁוּם דִּכְתִיב [בְּמִדְבָּר ו] נֵזֶר אֱלֹהָיו עַל רֹאשׁוֹ, נִיחָא לְהוּ לֶאֱנָשֵׁי לִדּוֹר בְּתִגְלַחַת. אֲבָל הוּא הַדִּין כְּשֶׁנּוֹדֵר עַל מְנָת לְגַלֵּחַ:
יב וּמַשְׁמַע דְּאֵין לוֹ הַתָּרָה. וְכֵן פָּסַק הָרַמְבַּ"ם. אֲבָל הָרַאֲבַ"ד כָּתַב שֶׁאִם בָּא לִפְנֵי חָכָם וְאָמַר לוֹ כָּךְ דֶּרֶךְ שְׁאֵלָה שֶׁהֶחָכָם מַתִּיר לוֹ, שֶׁאֵין פֶּתַח לְנִדְרוֹ גָּדוֹל מִזֶּה, וְלֹא אָמְרוּ אָסוּר אֶלָּא כְשֶׁהוּא סוֹבֵר לְהַתִּיר לְעַצְמוֹ מִזֶּה הַדֶּרֶךְ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
יג מִפְּנֵי כוּ'. כְּלוֹמַר שֶׁאֲנִי צָרִיךְ לִטַּמְּאוֹת בָּהֶם וּלְטַפֵּל בָּהֶם בְּשָׂכָר מֵחֲמַת דֻּחְקָא. תּוֹסָפוֹת. וְרַשִׁ"י פֵּרֵשׁ שֶׁאֵין קוֹבְרִין בְּאוֹתוֹ מָקוֹם אֶלָּא הוּא:
יד וְהִקְשׁוּ בַּתּוֹסָפוֹת, דְּמִי דָּמֵי, דְּנִדְרֵי אֳנָסִים הַיְנוּ שֶׁהָאֹנֶס בָּא אַחַר כָּךְ, אֲבָל בִּשְׁעַת הַנֶּדֶר לֹא יָדַע הָאֹנֶס. וּמְפָרֵשׁ רַבֵּנוּ תַם דְּמַתְנִיתִין נַמִּי אָיְרֵי שֶׁהָאֹנֶס בָּא אַחַר כָּךְ, כְּגוֹן שֶׁבִּשְׁעַת הַנֶּדֶר הָיָה בָּרִיא וְחָזָק וְיָכוֹל לִחְיוֹת בְּלֹא יַיִן, וּלְבַסּוֹף הֶחְלִישׁ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
טו וְעַל יְדֵי שְׁאֵלָה מֻתָּרִים אַף לְרַבִּי שִׁמְעוֹן, וְלֹא אָסַר אֶלָּא עַד שֶׁיִּשְׁאַל. וּמִכָּאן סִיַּעְתָּא לְפֵרוּשׁ הָרַאֲבַ"ד דִּמְפָרֵשׁ לֶאֱסֹר דִּבְדִבְרֵי תַּנָּא קַמָּא דְּרֵישָׁא הַיְנוּ נַמִּי עַד שֶׁיִּשְׁאַל: