עיקר תוספות יום טוב על משנה נזיר· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ב · משנה ב
ד וְזֶה לְשׁוֹן הָרַמְבַּ"ם, אָמְרָה זֹאת הַפָּרָה נְזִירָה אֲנִי עַל דֶּרֶךְ הַעֲבָרָה, כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים בְּנֵי אָדָם בִּזְמַנֵּינוּ זֶה בִּשְׁבִיל הַרְבֵּה מִן הַגֹּלָמִים כְּשֶׁקָּשֶׁה עָלָיו הַמְּלָאכָה בָּהֶם אוֹמֵר נִשְׁבַּע זֶה הַדָּבָר שֶׁהוּא לֹא יִתְפַּעֵל, כְּמוֹ כֵן בְּלֹא סָפֵק הָיָה גַּם כֵּן בִּזְמַנָּם. עַד כָּאן. וּבִלְשׁוֹן הַכָּתוּב נִמְצָא מַחְשָׁבָה אַף בְּדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ רוּחַ חַיִּים כְּמוֹ וְהָאֳנִיָּה חִשְׁבָה לְהִשָּׁבֵר (יוֹנָה א), וְנִמְצָא מַחְשָׁבָה בִּלְשׁוֹן אֲמִירָה (בְּרֵאשִׁית כז) וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ. רַשִׁ"י:
ה הַדֶּלֶת. וּצְרִיכָא, דְּלֹא תֵּימָא דַּוְקָא גְּרוֹגָרוֹת [וּבָשָׂר] מִחַלְּפֵי בָּעֲנָבִים אֲבָל בְּדֶלֶת מוֹדוּ בֵּית שַׁמַּאי, וְאִי אַשְׁמְעִינַן דֶּלֶת הֲוָה אֲמִינָא בְּהָא אָמְרֵי בֵּית הִלֵּל. גְּמָרָא. דְּפֵירֵי בְּפֵירֵי מִחֲלַף. רַשִׁ"י. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
ו הַזֶּה. אַף עַל פִּי שֶׁבַּכָּתוּב נִמְצָא (מִשְׁלֵי כו) הַדֶּלֶת תִּסֹּב עַל צִירָהּ כוּ' כְּבָר אָמַר הֶחָכָם רַבִּי אַבְרָהָם בֶּן עֶזְרָא כָּל אֲשֶׁר אֵין בּוֹ רוּחַ חַיִּים זָכְרֵהוּ וְנַקְּבֵהוּ:
ז קָרְבָּן. כְּלוֹמַר נָדוּר וּכְדִלְעֵיל, וְכֵן מִן הַדֶּלֶת שַׁיָּךְ לִדֹּר בְּקָרְבָּן, שֶׁהֲרֵי כָּל דְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם יָכוֹל לֶאֱסֹר עָלָיו בְּהַתְפָּסַת קָרְבָּן:
ח וּכְדִמְפַרְשִׁינַן בָּרֵישָׁא וְנִרְאֶה לִי לְפָרֵשׁ דְּהָכִי קָאָמַר הָיָה בְּלִבִּי לוֹמַר הֲרֵי פָרָה זוֹ עָלַי קָרְבָּן כְּשֶׁאָמַרְתִּי שֶׁהַפָּרָה אָמְרָה שֶׁתְּהֵא נְזִירָה אִם עוֹמֶדֶת הִיא שֶׁאֲנִי אוֹמֵר הֲרֵינִי נָזִיר מִמֶּנָּה כוּ'. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב. וְעַיֵּן עוֹד: