עיקר תוספות יום טוב על משנה נדרים· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק יא · משנה ד
יט וְאֵין לְהַקְשׁוֹת וַהֲרֵי יְכוֹלָה אִשָּׁה לוֹמַר אֵינִי נִזּוֹנֶת וְאֵינִי עוֹשָׂה כְּמוֹ שֶׁאִיתָא בְּמִשְׁנָה ד' פֶּרֶק ה' דִּכְתֻבּוֹת, דְּהָא לֹא אָמְרָה אֶלָּא אֵינִי עוֹשָׂה וּלְפִיכָךְ הַוְיָא כְּמַפְקַעַת מִידֵי שִׁעְבּוּד, שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה:
כ וְהָא דִתְנַן בְּמִשְׁנָה ב' פֶּרֶק ו' דַּעֲרָכִין דְּאֵין הֶקְדֵּשׁ מוֹצִיא מִידֵי שִׁעְבּוּד מַלְוֶה, הָתָם הֶקְדֵּשׁ דָּמִים וְהָכָא קָרְבָּן דִּקְדֻשַּׁת הַגּוּף הוּא. רַשִׁ"י:
כא תַּעְדִּיף. מוֹקְמִינַן לַהּ בַּגְּמָרָא בְּהַעְדָּפָה שֶׁעַל יְדֵי הַדְּחַק. הָרַ"ן. וְהַיְנוּ מִשּׁוּם דִּכְשֶׁנּוֹתֵן לָהּ מָעָה הַמּוֹתָר שֶׁלּוֹ:
כב דְּכֵיוָן דְּמִדִּינָא חָיֵל אִי לָאו דְּאַלְּמוּהוּ רַבָּנָן לְשִׁעְבּוּדֵיהּ, כִּי אַלְּמוּהוּ הָנֵי מִלֵּי לְכָל הֵיכָא דְּקָיְמָא קַמֵּיהּ לֹא לָחוּל, אֲבָל נִתְגָּרְשָׁה כְּאִלּוּ חָיֵל מֵעִקָּרָא דָמִי כֵּיוָן דְּמִדִּינָא רָאוּי לָחוּל. הָרַ"ן וְתוֹסָפוֹת. וּמַשְׁמַע דַּהֲפָרָה מוֹעֶלֶת לְאַחַר הַגֵּרוּשִׁין:
כג פֵּרוּשׁ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁעֲשָׂאָם. אֲבָל אֵין לְפָרֵשׁ לִמְלַאכְתָּן, דְּאִם כֵּן הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר לְמַעֲשֵׂיהֶן כִּדְאַשְׁכְּחַן סוֹף פֶּרֶק קַמָּא דִּנְדָרִים. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: