עיקר תוספות יום טוב על משנה נדרים· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק יא · משנה ג
יב לַבְּרִיּוֹת. קוֹנָם יְהֵא עָלַי כָּל מַה שֶּׁאֲנִי נֶהֱנָה לַבְּרִיּוֹת. רַשִׁ"י:
יג וְכִי תֵימָא דְהָא וַדַּאי בַּעַל אֵין פַּרְנָסָתוֹ אֶלָּא מִן הַבְּרִיּוֹת וַהֲווּ לֵיהּ בְּרִיּוֹת כַּחֶנְוָנִי שֶׁאֵין פַּרְנָסָתוֹ אֶלָּא מִמֶּנּוּ דְּאָמַר יָפֵר, לֹא קַשְׁיָא, דְּהָתָם אָסַר לָהּ פֵּרוֹת חֶנְוָנִי אֲפִלּוּ בִּזְמַן שֶׁמְּבִיאָם לָהּ בַּעַל, הִלְכָּךְ יָפֵר, אֲבָל הָכָא לֹא אָסְרָה אַנַּפְשַׁהּ פֵּרוֹת הַבְּרִיּוֹת אֶלָּא הֲנָאַת הַבְּרִיּוֹת, הִלְכָּךְ כָּל הֵיכָא שֶׁהַבַּעַל לוֹקֵחַ אוֹתָם מֻתֶּרֶת בָּהֶן, שֶׁאֵינָהּ נֶהֱנָה מִן הַבְּרִיּוֹת אֶלָּא מִן הַבַּעַל. הָרַ"ן וְהָרֹא"שׁ:
יד וְקָשֶׁה גַּבֵּי חֶנְוָנִי אַמַּאי יָפֵר וַהֲרֵי יְכוֹלָה לֵהָנוֹת מִלֶּקֶט כוּ'. וְיֵשׁ לוֹמַר דְּמַיְרֵי בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים דְּלֵיכָּא לֶקֶט כוּ'. תּוֹסָפוֹת וְהָרֹא"שׁ:
טו בְּלֶקֶט כוּ'. אֲפִלּוּ טוֹבַת הֲנָאָה לֵית בְּהוּ, דְּלֹא כְּתִיב בְּהוּ נְתִינָה. הָרֹא"שׁ. וּמֵהַאי טַעֲמָא מְפָרֵשׁ בַּגְּמָרָא דְּלֹא תְנַן נַמִּי מַעְשַׂר עָנִי, מִשּׁוּם דְּלֹא פְסִיקָא לֵיהּ, דְּדַוְקָא בְּמִתְחַלֵּק בְּתוֹךְ הַגְּרָנוֹת דִּכְתִיב גַּבֵּיהּ וְהִנַּחְתָּ בִּשְׁעָרֶיךָ שָׁרֵי לַהּ לְאִתְהַנוֹיֵי, אֲבָל בְּמִתְחַלֵּק בְּתוֹךְ הַבַּיִת דִּכְתִיב נְתִינָה וְנָתַתָּה לַלֵּוִי וְלַגֵּר אָסוּר לַהּ לְאִתְהַנוֹיֵי. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
טז כֹּהֲנִים כוּ'. אֵין זֶה תָּלוּי בְּנֶדֶר אִשָּׁה וְאָמְרוּ בְּכָאן לְדִמְיוֹן הַדִּין כוּ'. הָרַמְבַּ"ם:
יז עַל כָּרְחוֹ. אַף עַל גַּב (דְּגַבֵּי נְדָרִים) טוֹבַת הֲנָאָה מָמוֹן, כֵּיוָן שֶׁאָסַר כָּל הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּים בַּהֲנָאָה אִי אֶפְשָׁר לִתְּנוֹ לְשׁוּם כֹּהֵן וְלֵוִי, וְאֵין לוֹ בָּהֶם טוֹבַת הֲנָאָה וְאִי אֶפְשָׁר לְעַכְּבוֹ לְעַצְמוֹ, הִלְכָּךְ הָוֵי כְאִלּוּ אֵינָם שֶׁלּוֹ. וְעַיֵּן מִשְׁנָה י' פֶּרֶק ט' דְּבָבָא קַמָּא. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
יח אֲחֵרִים. וְלֹא אֵלּוּ, וְטַעֲמָא דְּשַׁיָּךְ בְּהוּ טוֹבַת הֲנָאָה. וּלְהָכִי לֶקֶט כוּ' וּמַעְשַׂר עָנִי דְּגֹרֶן דְּלֹא שַׁיָּךְ בְּהוּ טוֹבַת הֲנָאָה כְּלָל תְּנַן דִּיכוֹלָה לֵהָנוֹת וְאַף עַל גַּב דַּהֲוֵי כְּמוֹ הָאוֹמֵר אֵלּוּ, שֶׁהֲרֵי לֹא נֶאֶסְרוּ אֶלָּא לְאִשָּׁה זוֹ מֵחֲמַת נֶדֶר עַצְמָהּ, אֶלָּא טַעֲמָא מִשּׁוּם דְּלֹא שַׁיָּךְ בְּהוּ כְּלָל שׁוּם טוֹבַת הֲנָאָה, וּלְהָכִי לֹא תְנַן נַמִּי עֲנִיִּים נֶהֱנִים לִי. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: