עיקר תוספות יום טוב על משנה נדרים· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ה · משנה ה
טו וְהָעֲזָרוֹת. וְכָל הַמִּקְדָּשׁ, אֶלָּא שֶׁבְּאֵלּוּ כָּל יִשְׂרָאֵל שָׁוִין וְרַשָּׁאִים לִכְנֹס שָׁם. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
טז וּבֵית הַכְּנֶסֶת. כָּתַב הָרַ"ן רַבָּנָן הִיא וְלֹא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב, דְּבֵית הַכְּנֶסֶת כֶּחָצֵר שֶׁאֵין בָּהּ דִּין חֲלֻקָּה דָּמֵי, הִלְכָּךְ כֵּיוָן דְּאִפְסַק הִלְכְתָא כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב לֵיתָא לְמַתְנִיתִין. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב שֶׁהֶאֱרִיךְ לְיַשֵּׁב דְּכֻלֵּי עָלְמָא מוֹדִים בָּזֶה דַּאֲסוּרָה, דְּכֵיוָן שֶׁאֶפְשָׁר לִכְתֹּב חֶלְקוֹ לַנָּשִׂיא לֹא סָמְכִינַן אַבְּרֵרָה. וְכֵן כָּתַב הָרֹא"שׁ בְּרֵישׁ פִּרְקִין אַחָצֵר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ דִּין חֲלֻקָּה דְּכֻלֵּי עָלְמָא מוֹדוּ:
יז לַנָּשִׂיא. וְהָא דִּלְעֵיל גַּבֵּי חָצֵר לֹא קָאָמַר הַךְ תַּקַּנְתָּא, דְּחָצֵר שֶׁהוּא מְיֻחָד לָהֶם מַמָּשׁ אֵין תַּקָּנָה לָתֵת אוֹתָהּ לַנָּשִׂיא, אֲבָל הָכָא דְּמֵעִקָּרָא אֵין כָּל הַדְּבָרִים הַלָּלוּ מְיֻחָדִים לָהֶם לֹא יַפְסִידוּ אִם יִכְתְּבוּ חֶלְקָם לַנָּשִׂיא, שֶׁגַּם אַחַר כָּךְ יְכוֹלִים לֵילֵךְ וְלֵהָנוֹת, שֶׁהַנָּשִׂיא לֹא יַקְפִּיד עֲלֵיהֶם כֵּיוָן שֶׁגַּם לוֹ אֵינָהּ מְיֻחֶדֶת שֶׁהֲרֵי הִיא לְכָל בְּנֵי הָעִיר. תּוֹסָפוֹת:
יח בַּהֹוֶה. פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ לַחֲלֹק כָּבוֹד לַנְּשִׂיאִים, וְהָרַ"ן פֵּרֵשׁ שֶׁאֵין אָדָם סוֹמֵךְ לְהַקְנוֹת לְאָדָם אַחֵר דְּמִסְתְּפֵי שֶׁמָּא יַאַסְרֶנּוּ עָלָיו, וּלְפִיכָךְ נָהֲגוּ לִכְתֹּב לַנָּשִׂיא שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לֶאֱסֹר הֲנָאָתוֹ עַל הַבְּרִיּוֹת:
יט שֶׁכְּבָר כוּ'. כְּלוֹמַר מִדּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים עָמְדוּ רָאשֵׁי בֵּית אָבוֹת שֶׁלָּהֶם וְהִכְרִיחוּם שֶׁיִּכְתְּבוּ חֶלְקֵיהֶם לַנָּשִׂיא. תּוֹסָפוֹת: