עיקר תוספות יום טוב על משנה נדרים· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ה · משנה ד
ט וְאֵין צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר כֵּן בְּפֵרוּשׁ, דְּכֵיוָן דְּאָמַר הֲנָאָתִי כוּ' אֵין צָרִיךְ לְהַתְפִּיסוֹ בְּחֵרֶם כוּ', אֲבָל כַּוָּנָתוֹ לְפָרֵשׁ הֲרֵינִי דְּקָאָמַר, שֶׁרָצָה לוֹמַר הֲנָאָתִי:
י חֵרֶם. וּבַגָּלִיל מַיְרֵי, דִּסְתַם חֲרָמִים לְבֶדֶק הַבַּיִת. הָרַ"ן:
יא הַמֻּדָּר כוּ'. שֶׁהַשְּׁבוּעָה וְהַנְּדָרִים אָדָם מְחֻיָּב לְקַיְּמָן, וַאֲפִלּוּ שֶׁהוּא אֵינוֹ הַנִּשְׁבָּע וְהַנּוֹדֵר אֲבָל נִשְׁבַּע עָלָיו זוּלָתוֹ. וְרוֹצֶה לוֹמַר בְּדָבָר שֶׁהוּא שֶׁל הַמַּדִּיר, אֲבָל בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ וַדַּאי לֹא אֶלָּא אִם כֵּן עָנָה אָמֵן. הָרַמְבַּ"ם:
יב אָסוּר. אֲבָל מַדִּיר לֹא. וְאִם תֹּאמַר אַמַּאי לֹא מִתְּסַר מִשּׁוּם גְּזֵרָה כְּדִלְעֵיל פֶּרֶק ד' מִשְׁנָה ו', וְכָל שֶׁכֵּן הוּא דְּהָכָא הַמַּדִּיר פָּשַׁע בְּנִדְרוֹ וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁנִּגְזֹר עָלָיו. וְיֵשׁ לוֹמַר דְּדַוְקָא בְּהָנֵי דְּהָתָם דְּאִית בְּהוּ דֶּרֶךְ הַשְׁאָלָה וּמִקָּח וּמִמְכָּר, דְּלֹא מַשְׁמַע לֶאֱינָשֵׁי דְּלִתַּסְרוּ בְּמֻדָּר הֲנָאָה, אִיכָּא לְמִגְזַר, אֲבָל בַּהֲנָאָה גְמוּרָה כַּאֲכִילַת פֵּרוֹת וְכַיּוֹצֵא בּוֹ לֵיכָּא לְמִגְזַר. הָרַ"ן:
יג אַף עַל פִּי שֶׁהוֹצָאָה וְהַבִּנְיָן שֶׁלָּהֶם מִמָּמוֹן כָּל יִשְׂרָאֵל וְכָל אֶחָד מֵהֶן יֵשׁ בָּהֶן זְכוּת, אֵין זֶה כִּי אִם זְכוּת מֻעָט מְאֹד שֶׁאֵין לְאֶחָד מֵהֶם שׁוּם רְשׁוּת. הָרַמְבַּ"ם. וְעַיֵּן עוֹד:
יד הָעִיר. שֶׁהֵם דָּרִים בָּה, מִפְּנֵי שֶׁאֵין לְאַנְשֵׁי עִיר אַחֶרֶת חֵלֶק בָּהֶן, שֶׁהֵם יְכוֹלִים לְמָכְרָן בְּשִׁבְעָה טוֹבֵי הָעִיר בְּמַעֲמַד אַנְשֵׁי הָעִיר. הָרַ"ן: