עיקר תוספות יום טוב על משנה נדרים· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ב · משנה ב
טז וְקָרְבָּן לָאו בַּר אִשְׁתְּבוֹעֵי הוּא, וְאִי אָמְרִינַן דְּקָרְבָּן יְהֵא מַה שֶּׁלֹּא אֹכַל לָךְ נַמִּי שָׁרֵי, דְּלֹא שַׁוְּיֵהּ אִסּוּר קָרְבָּן אֶלָּא מַה שֶּׁלֹּא יֹאכַל. הָרַ"ן. וְאִם תֹּאמַר כֵּיוָן דִּבְאוֹמֵר לֹא חֻלִּין לֹא אֹכַל לָךְ אָסוּר מִשּׁוּם דַּהֲוֵי כְּאוֹמֵר מַה שֶּׁאֹכַל לְךָ לֹא יְהֵא חֻלִּין אֶלָּא קָרְבָּן לְפִיכָךְ לֹא אֹכַל לְךָ, כְּשֶׁאוֹמֵר קָרְבָּן לֹא אֹכַל לָךְ נַמִּי נֵימָא הָכִי וְלִתְּסַר, וְיֵשׁ לוֹמַר דְּהָתָם שָׁאנֵי דְלֵיכָּא לְפָרוֹשֵׁי בֵּיהּ שֶׁנִּשְׁבַּע בְּקָרְבָּן שֶׁלֹּא יֹאכַל לֵיהּ, אֲבָל לִישָׁנָא דְהָכָא כֵּיוָן דְּאִיכָּא לְפַרְשִׁינְהוּ הָכִי אַף עַל גַּב דִּסְתַם נְדָרִים לְהַחְמִיר מֵאַחַר דְּפֵרוּשָׁא דִּלְקֻלָּא מִשְׁתַּמְּעִי טְפֵי בְּלִישָׁנָא הָכִי מְפָרְשִׁינַן לְהוּ וְלֹא לְחֻמְרָא. בֵּית יוֹסֵף:
יז אָסוּר. וְאַף עַל גַּב דְּמַתְנִיתִין רַבִּי מֵאִיר הִיא דְּלֵית לֵיהּ מִכְּלַל לָאו כוּ', אֲפִלּוּ הָכִי בִּשְׁבוּעָה אָסוּר. וְנִרְאֶה דְּהַיְנוּ טַעֲמָא דְּמַסְּקִינַן בְּסוֹף פֶּרֶק שְׁבוּעַת הָעֵדוּת כוּ' דִּבְאִסּוּרָא גְּרֵידָא אִית לֵיהּ כוּ', וּשְׁבוּעוֹת אֵינָן אֶלָּא אִסּוּר גְּרֵידָא שֶׁהוּא חָל בְּגוּפוֹ, אֲבָל נְדָרִים אֵינָן חָלִים עַל דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ מַמָּשׁ. הָרַ"ן:
יח וְהַטַּעַם בָּזֶה, שֶׁהַשְּׁבוּעָה חָלָה עַל גּוּף הָאָדָם, וְהַגּוּף יֵשׁ בּוֹ מַמָּשׁ. טוּר:
יט וְחֹמֶר כוּ'. לֹא דָיְקִינַן מִכְּלָל דִּשְׁבוּעָה מִיהָא אִיתָא, מִשּׁוּם דְּאִין הָכִי נַמִּי דְאִיתָא, וְלָקֵי בָּהּ מִשּׁוּם שְׁבוּעַת שָׁוְא, אֶלָּא שֶׁאֵינָהּ חָלָה לְבַטֵּל אֶת הַמִּצְוָה:
כ סֻכָּה. וְהוּא הַדִּין נַמִּי כִּי אָמַר יְשִׁיבַת סֻכָּה עָלַי, דְּהוֹאִיל וְהִזְכִּיר הַחֵפֶץ, אַף עַל גַּב דְּבַיְשִׁיבָה אֵין בָּהּ מַמָּשׁ. הָרַ"ן:
כא אֲפִלּוּ כִּי אָמַר יְשִׁיבַת סֻכָּה עָלַי שְׁבוּעָה כוּ' הָוֵי כְּאִלּוּ אָמַר שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֵשֵׁב בַּסֻּכָּה וְחָשְׁבִינַן לֵיהּ כְּיַד שְׁבוּעָה. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
כב וּמִלְּתָא דִּפְשִׁיטָא הִיא, דְּלָמָּה יִגָּרַע נִדְרוֹ שֶׁחִיֵּב עַצְמוֹ בְּקָרְבָּן מִשּׁוּם שֶׁתְּלָאוֹ בַעֲשִׂיַּת הַמִּצְוָה, וַהֲרֵי אֲפִלּוּ בִּתְלָאוֹ בְּדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ מַמָּשׁ שֶׁאֵין הַנֶּדֶר חָל עָלָיו חַיָּב בְּקָרְבָּן שֶׁחִיֵּב עַצְמוֹ בוֹ בְּנֶדֶר, כִּדְאִיתָא בָּרַמְבַּ"ם:
כג לַעֲבֹר. וּלְקַיֵּם נַמִּי לֹא, כְּדִתְנַן לְקַמָּן: