עיקר תוספות יום טוב על משנה נדה· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק י · משנה ח
יז מְטַמְּאִין כוּ'. הוֹאִיל וּכְזָבָה קְטַנָּה הִיא. וְיָלְפִינַן לַהּ מִקְּרָא בַּגְּמָרָא. וְכֵן הָא דְּבוֹעֵל מְטַמֵּא, יָלְפִינַן לַהּ מִקְּרָא. וּבַתּוֹסֶפְתָּא הוּבָא בַּגְּמָרָא [דַּף עב] דִּלְבוֹעֲלָהּ תּוֹלִין, וְאִם תִּרְאֶה לְמָחָר מְטַמֵּא לְמַפְרֵעַ. וְאִם כֵּן, קְרָא אַסְמַכְתָּא בְּעָלְמָא:
יח וְכָל הֵיכָא דְּבָעֵי שִׁמּוּר, אֵינָהּ טוֹבֶלֶת אֶלָּא בַּיּוֹם:
יט בְּתוֹךְ אַחַד עָשָׂר. וַאֲפִלּוּ בָּעֲשִׂירִי, אַף עַל גַּב דְּאֵינָהּ רְאוּיָה לָבֹא לִידֵי זָבָה גְּמוּרָה. הָרַמְבַּ"ם:
סוף הספר