עיקר תוספות יום טוב על משנה כתובות· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק יב · משנה ב
ד הַבַּעַל כוּ'. סָלְקָא דַעְתָּךְ דְּלֹא מִחַיַּב, דְּכֵיוָן דְּיֵשׁ לָהּ מְזוֹנוֹת מֵאַחֵר, כְּאִלּוּ הִתְנָה עִמָּהּ עַל מְנָת שֶׁאֵין לָהּ עָלָיו מְזוֹנוֹת, קָמַשְׁמַע לָן. תּוֹסָפוֹת:
ה וְהֵן כוּ'. אִצְטָרִיךְ, סָלְקָא דַעְתָּךְ דְּלֹא פָסְקוּ אֶלָּא כָּל זְמַן שֶׁלֹּא נִשֵּׂאת. תּוֹסָפוֹת:
ו מֵתוּ. מִשּׁוּם בְּנוֹתֵיהֶן דְּאֵין לָהֶם מְזוֹנוֹת אֶלָּא לְאַחַר מִיתָה אִצְטָרִיךְ לְמִתְנֵי אִם מֵתוּ, וּלְאַשְׁמוֹעִינַן דְּאֵין לָהֶם אֶלָּא מִבְּנֵי חוֹרִין וַאֲפִלּוּ קָנוּ מִיָּדוֹ. אֲבָל בְּבַת אִשְׁתּוֹ הוּא הַדִּין דַּאֲפִלּוּ בְּחַיֵּיהֶם הָיָה יָכוֹל לְהַשְׁמִיעֵנוּ שֶׁהִיא נִזּוֹנֶת מֵהַמְשֻׁעְבָּדִין. הַמַּגִּיד:
ז הַיְנוּ כַּמַּסְקָנָא בַּגְּמָרָא דְּמוֹקֵי לְמַתְנִיתִין בְּשֶׁקָּנוּ מִיָּדוֹ אוֹ שֶׁחִיֵּב עַצְמוֹ בִּשְׁטָר, כְּלוֹמַר, אִם צִוָּה לִכְתֹּב שְׁטָר. אֲבָל בְּהַהוּא גַוְנָא שֶׁכָּתַב הָרַ"ב לְעֵיל שֶׁאָמַר לְעֵדִים אַתֶּם עֵדַי, לֹא, דְּמִלְוֶה עַל פֶּה בְּעֵדִים לֹא גָבֵי מִמְּשַׁעְבְּדֵי. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
ח כְּבַעֲלַת חוֹב. וּמִיהוּ לָאו בַּעֲלַת חוֹב מַמָּשׁ קָאָמַר, שֶׁאִם מֵתָה אֵין לָהּ מְזוֹנוֹת. וְלֹא דַמְיָא לְנִשֵּׂאת, דְּנִשֵּׂאת בַּת מְזוֹנוֹת, וְזוֹ אֵינָהּ כֵּן: