עיקר תוספות יום טוב על משנה יומא· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ז · משנה א
א לִקְרוֹת. פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י דְּיָלְפִינַן מִמִּלּוּאִים. וְאָמְרִינַן בְּפֶרֶק קַמָּא דַּף ה' מִנַּיִן שֶׁאַף מִקְרָא פָּרָשָׁה שֶׁנִּצְטַוָּה בִּוְאַתָּה תְּצַוֶּה מְעַכֵּב, תַּלְמוּד לוֹמַר זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה' לַעֲשׂוֹת, בַּעֲשִׂיַּת הַמִּלּוּאִים בְּצַו אֶת אַהֲרֹן, אֲפִלּוּ דִּבּוּר מְעַכֵּב:
ב וְנִקְרָא חַזָּן שֶׁהוּא לְשׁוֹן חוֹזֶה שֶׁצָּרִיךְ לִרְאוֹת מַה הֵם צָרְכֵי צִבּוּר:
ג הַכְּנֶסֶת. בֵּית הַכְּנֶסֶת הָיָה סָמוּךְ לָעֲזָרָה, בְּהַר הַבַּיִת. רַשִׁ"י:
ד דְּלֹא תֵּימָא שֶׁזֶּה שֶׁהַסְּגָן אֵינוֹ מְקַבְּלוֹ מֵהַחַזָּן לְפִי שֶׁהַחַזָּן חוֹלֵק כָּבוֹד לַסְּגָן שֶׁיְּקַבְּלוֹ מֵרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת, וְקַיְמָא לָן דְּאֵין חוֹלְקִים כָּבוֹד לַתַּלְמִיד בִּמְקוֹם רַב אֶלָּא הֵיכָא דְּרַבֵּיהּ פָּלֵיג לֵיהּ יְקָרָא, וַאֲנַן סְתָמָא תְּנַן, דִּלְעוֹלָם הַמִּנְהָג כֵּן. תּוֹסָפוֹת:
ה גְּמָרָא. וְנִרְאֶה טַעֲמָא, אִי מִשּׁוּם יְקָרָא דְּכֹהֵן גָּדוֹל, שֶׁלֹּא יִהְיֶה עוֹמֵד כָּל כָּךְ זְמַן רַב בְּלֹא עֲבוֹדָה מִתְּחִלַּת שִׁלּוּחַ הַשָּׂעִיר עַד הַגִּיעוֹ לִמְקוֹמוֹ, וְאִי נַמִּי מִשּׁוּם חוּלְשָׁא דְּכֹהֵן גָּדוֹל. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
ו שֶׁבְּחֻמַּשׁ הַפְּקוּדִים. סֵפֶר וַיְדַבֵּר, שֶׁמַּתְחִיל בְּמִנְיָנָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל. רַשִׁ"י:
ז וְהָרַמְבַּ"ם כָּתַב דְּהָנֵי שְׁמֹנֶה בְּרָכוֹת כֻּלָּן לְאַחֲרֵיהֶם הֵן, שֶׁכָּתַב וּמוֹסִיף לְאַחֲרֶיהָ שֶׁבַע בְּרָכוֹת:
ח וְעַל הָעֲבוֹדָה כוּ'. מְבָרֵךְ בִּשְׁבִיל הָעֲבוֹדָה שֶׁעָבַד. וְהַהוֹדָאָה סְמוּכָה לָעֲבוֹדָה, דִּכְתִיב (תְּהִלִּים נ) זוֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי, אַחַר הָעֲבוֹדָה תּוֹדָה, וְהִיא הוֹדָאָה. רַשִׁ"י:
ט כְּמָה דְאַת אָמַר [מְלָכִים א ח] אֶל הָרִנָּה וְאֶל הַתְּפִלָּה, וְתִרְגֵּם יוֹנָתָן צְלוֹתָא וּבָעוּתָא. וּבַגְּמָרָא דִּבְרָכוֹת (לא.) אֶל הָרִנָּה וְאֶל הַתְּפִלָּה, רִנָּה זוֹ תְּפִלָּה, פֵּרוּשׁ שֶׁבַח. וּבְיִרְמְיָה ז' מְתַרְגֵּם רִנָּה בָּעוּתָא. וּבְמִדְרָשׁ רַבָּה [רִנָּה] זוֹ קִלּוּסוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: