עיקר תוספות יום טוב על משנה יומא· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ב · משנה ז
יד וְהָרֶגֶל בִּשְׁנַיִם. לֹא שֶׁהָיוּ מְחַלְּקִים הָאֵבָרִים לִשְׁנַיִם, דְּהָא כְּתִיב אוֹתָהּ לִנְתָחֶיהָ וְלֹא נְתָחֶיהָ לִנְתָחִים, אֶלָּא הָאֵבָר הַשָּׁלֵם הָיוּ מַקְרִיבִים אוֹתָהּ שְׁנֵי כֹּהֲנִים [וּשְׁלֹשָׁה]. הָרַמְבַּ"ם:
טו וְקַשְׁיָא לִי אַמַּאי לֹא חָיְשִׁינַן דְּאָתֵי לְאַנְצוֹיֵי וְשֶׁיָּבֹאוּ עַל יְדֵי כֵן לִידֵי סַכָּנָה. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב. וְהַתּוֹסָפוֹת חֲדָשִׁים [כָּתַב] (מְתָרֵץ) וְנִרְאֶה לִי דְּהַבְּעָלִים הָיוּ בּוֹרְרִים בְּאֵיזֶה כֹּהֵן שֶׁיִּרְצֶה, דְּאָדָם רַשַּׁאי לַעֲשׂוֹת בְּשֶׁלּוֹ מַה שֶּׁיִּרְצֶה וְלֹא שַׁיָּךְ דְּאָתֵי לְאַנְצוֹיֵי רַק בְּקָרְבְּנוֹת צִבּוּר: