עיקר תוספות יום טוב על משנה יומא· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ב · משנה א
א כָּל מִי כוּ'. דְּמֵעִקָּרָא סָבְרֵי כֵּיוָן דְּאִיכָּא אֹנֶס שֵׁנָה לֹא אָתוּ, הִלְכָּךְ אַף עַל גַּב דְּתִקְּנוּ פַּיִס לִשְׁאָר עֲבוֹדוֹת לֹא חָזוּ לְתַקֵּן לְהַךְ עֲבוֹדָה. כֵּיוָן דְּחָזוּ דְּאָתוּ וְקָאָתוּ לִידֵי סַכָּנָה תְּקִינוּ לַהּ רַבָּנָן נַמִּי פַּיְסָא. גְּמָרָא:
ב שֶׁהַמִּשְׁמָר נֶחְלַק לְשִׁבְעָה בָּתֵּי אָבוֹת:
ג אוֹמֵר לָהֶם. פֵּרוּשׁ לְכָל הַכֹּהֲנִים שֶׁיֵּשׁ שָׁם, דְּכֵיוָן דְּזֶה הַגּוֹרָל שֶׁל הַמְּרוּצָה לֹא עָלְתָה, חָזְרוּ לְהָטִיל גּוֹרָל בֵּין כֻּלָּם:
ד לִכְאוֹרָה שֶׁכָּךְ הָיָה עוֹמֵד בְּלֹא מִצְנֶפֶת עַד שֶׁפִּיְּסוּ. וְדַעַת הָרַמְבַּ"ם דְּמַחְזִירָהּ, וְעַל יְדֵי הַנְּטִילָה יַדְּעֵי מִי הוּא שֶׁמִּמֶּנּוּ מַתְחִילִין:
ה מַשְׁמַע דִּנְטִילַת הַמִּצְנֶפֶת וַאֲמִירַת הַסָּךְ עַל יְדֵי מְמֻנֶּה אֶחָד נַעֲשֵׂית. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁנּוֹטֵל הַמִּצְנֶפֶת לֹא הָיָה יוֹדֵעַ סַךְ הַמִּנְיָן, וְהָאוֹמֵר הַמִּנְיָן לֹא הָיָה יוֹדֵעַ מִמִּי נָטַל הַמִּצְנֶפֶת: