עיקר תוספות יום טוב על משנה יבמות· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק טז · משנה ז
כב וְנִרְאֶה לִי שֶׁהִיא מִלְּשׁוֹן נְאוּם, כְּמוֹ וּנְאוּמְתִּי, וְהָאָלֶ"ף נִבְלָע כְּדִין אוֹתִיּוֹת יהו"א:
כג וְהִרְצֵיתִי. לְשׁוֹן הִרְצָה דְּבָרִים לִפְנֵי רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי. וְנִרְאֶה לִי שֶׁהַמִּלָּה אֲרַמִּית, מִלְּשׁוֹן [מִשְׁלֵי ו] וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְּשִׂיחֶךָ, תַּרְגּוּם תֶּהֱוֵי רָצְיָךְ:
כד דְּגוֹיָה הָיְתָה, וְשֶׁהָיְתָה בּוֹכָה כְּשֶׁרָאֲתָה אוֹתָם קֹדֶם שֶׁאָמְרוּ לָהּ אַיֵּה חֲבֵרֵנוּ, דְּאִי לָאו הָכִי לֹא הֲוָה לְפִי תֻמָּהּ. גְּמָרָא:
כה מַקְלוֹ כוּ'. הֲרֵי שֶׁלֹּא עָלֵיהּ סָמְכוּ, אֶלָּא לְפִי תֻמָּהּ הֵסִיחָה וְהֵבִיאָה לָהֶם מַקְּלוֹ וְתַרְמִילוֹ. רַשִׁ"י:
סוף הספר