עיקר תוספות יום טוב על משנה יבמות· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק טז · משנה ה
טז וּמַתְנִיתִין הָכִי פֵּרוּשָׁא, הֲרֵי אָנוּ הוֹלְכִים לְבָתֵּינוּ, שֶׁבָּאנוּ מִלִּסְפֹּד. תּוֹסָפוֹת:
יז מִתְכַּוֵּן. לְשׁוֹן רַשִׁ"י לְעֵדוּת. וְכֵן כָּתַב נִמּוּקֵי יוֹסֵף. וּמַשְׁמַע דְּאִלּוּ נִתְכַּוֵּן לְהַתִּיר לֹא. וְצָרִיךְ עִיּוּן:
יח מִתְכַּוֵּן. בֵּין לְהַתִּיר, שֶׁאָמַר אִישׁ פְּלוֹנִי מֵת הַשִּׂיאוּ אֶת אִשְׁתּוֹ, וּבֵין לְהָעִיד, שֶׁאָמַר מֵת סְתָם, אֶלָּא הֵיכִי מַשְׁכַּחַת לָהּ דְּנֶאֱמָן דְּהָא קָתָנֵי אִם כוּ', בְּמֵסִיחַ לְפִי תֻּמּוֹ, כִּי הַהוּא דַּהֲוָה קָאָמַר וְאָזִיל מַאן אִיכָּא בֵּי חִיוָאִי שָׁכִיב חִיוָאִי. גְּמָרָא: