עיקר תוספות יום טוב על משנה יבמות· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ו · משנה ה
יח דְּמִידֵי הוּא טַעֲמָא אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁאֵינָהּ בַּת בָּנִים, יִשְׂרָאֵל לֹא מִפְקְדוּ אַפְּרִיָּה וּרְבִיָּה. גְּמָרָא. וְהוּא הַדִּין זְקֵנָה וְשֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לֵילֵד:
יט אִשָּׁה כוּ'. אוֹ אִשָּׁה לִפְרוֹת וְלִרְבּוֹת עִמָּהּ אוֹ בָּנִים שֶׁקִּיֵּם בָּהֶם פְּרוּ וּרְבוּ. הָרַמְבַּ"ם:
כ זוֹנָה. דִּכְתִיב [הוֹשֵׁעַ ד] הִזְנוּ וְלֹא יִפְרֹצוּ, כָּל בִּיאָה שֶׁאֵין בָּהּ פִּרְצָה, פֵּרוּשׁ גִּדּוּל בָּנִים, אֵינָהּ אֶלָּא בְּעִילַת זְנוּת. וְכָתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת קְטַנָּה אַתְיָא לִכְלַל פִּרְצָה לִכְשֶׁתִּגְדַּל, וְלֹא מְמַעֵט אֶלָּא הֵיכָא דְּלֹא אַתְיָא לְעוֹלָם לִכְלַל פִּרְצָה:
כא גִּיּוֹרֶת וּמְשֻׁחְרֶרֶת. לְפִי שֶׁהָעוֹבְדֵי גִּלוּלִים שְׁטוּפֵי זִמָּה הֵן וּבְנֵיהֶם יַלְדֵי זְנוּנִים הֵמָהּ, וּלְפִיכָךְ סְתָם תְּנַן אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִבְעֲלָה, אֲפִלּוּ פְּחוּתָה מִבַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד. הָרַמְבַּ"ם וְהָרֹא"שׁ. וְהָא דְּהֻצְרְכוּ בֵּית דִּין שֶׁל חַשְׁמוֹנַאי לִגְזֹר מִשּׁוּם זְנוּת כְּמוֹ שֶׁאִיתָא בְּפֶרֶק קַמָּא דְּשַׁבָּת, הַיְנוּ קֹדֶם שֶׁנִּתְגַּיְּרָה דְּלֹא שַׁיָּךְ בָּהּ קִיחָה וְחִלּוּל:
כב פֵּרוּשׁ חַיָּבֵי עֲשֵׂה שְׁלֹשָׁה הֵן מִצְרִי וֶאֱדוֹמִי רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי, דְּאַתְיָן מִכְּלָל עֲשֵׂה דְּדוֹר שְׁלִישִׁי יָבֹא, וְכֵן בְּעוּלָה לַכֹּהֵן גָּדוֹל אַתְיָא מִכְּלָל עֲשֵׂה דְּבִּבְתוּלֶיהָ יִקָּח, וְלָאו הַבָּא מִכְּלָל עֲשֵׂה עֲשֵׂה. אֲבָל הָרַמְבַּ"ם בֵּאֵר שֶׁאֵין חַיָּבֵי לָאוִין וַעֲשִׂין עוֹשִׂין זוֹנָה אֶלָּא הַשָּׁוִים בַּכֹּל, וְחָשִׁיב נַמִּי חָלָל. וְיֵשׁ לִתְמֹהַּ עַל הָרַמְבַּ"ם וְהָרַ"ב מִמִּשְׁנָה ב' דְּלֹא חָשִׁיב אֶלָּא חַיָּבֵי כְּרִיתוּת וּפְסוּלֵי כְּהֻנָּה (וְעַיֵּן פֶּרֶק ז' מִשְׁנָה ה'). וְהָרַאֲבַ"ד וְתוֹסָפוֹת וְהָרֹאשׁ סוֹבְרִים דְּאֵין זוֹנָה אֶלָּא מֵחַיָּבֵי כְּרִיתוּת אוֹ כּוּתִי וְעֶבֶד שֶׁאֵין בָּהֶן קִדּוּשִׁין. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: