עיקר תוספות יום טוב על משנה יבמות· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ב · משנה ב
ג וְאַחַר כָּךְ כוּ'. אֲפִלּוּ הָכִי קְרָא קָאָמַר וְיִבְּמָהּ, עֲדַיִן יִבּוּמֵי הָרִאשׁוֹנִים עָלֶיהָ:
ד עָשָׂה כוּ'. לֹא אִיצְטְרִיךְ, דְּמֵרֵישָׁא שָׁמְעִינַן לַהּ, אֶלָּא דְּאַיְּדִי דְּמַתְנִי לַהּ בְּרֵישָׁא מַתְנֵי לַהּ נַמִּי בְּסֵיפָא. תּוֹסָפוֹת:
ה וּבָרֵישָׁא לֹא פָּלֵיג. וְלֹא קַשְׁיָא אִם כֵּן רֵישָׁא לֹא אִיצְטְרִיךְ דְּמִסֵּיפָא שָׁמַעְתְּ לַהּ, דְּכָל שֶׁכֵּן הוּא, דְּלֹא זוֹ אַף זוֹ קָתָנֵי. גְּמָרָא:
ו חוֹלֵץ. לְפִי שֶׁהַיָּבָם מְסַיֵּעַ בַּחֲלִיצָה שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיִּתְכַּוֵּן לַחְלֹץ, תָּנֵי שַׁפִּיר חוֹלֵץ בְּכֻלָּהּ מְכִילְתִּין לְבַד מִמִּשְׁנָה ד' פֶּרֶק י"ב, וְעַיֵּן שָׁם: