עיקר תוספות יום טוב על משנה חלה· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ד · משנה ז
ו וְטַעֲמָא מְפָרֵשׁ בַּיְרוּשַׁלְמִי, לְפִי שֶׁהָיָה דָוִד מַנִּיחַ סְפָרֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּמְכַבֵּשׁ סְפָרֵי חוּצָה לָאָרֶץ, אֲבָל אִלּוּ כָבַשׁ כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן לִגְבוּלוֹתֶיהָ וְאַחַר כָּךְ כְּבָשָׁן הָיָה כִּבּוּשׁוֹ כְּמוֹ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְכָל דָּבָר. וּמְפָרֵשׁ הָרַ"מ כֵּיוָן שֶׁהָיָה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וְעַל פִּי בֵית דִּין הַגָּדוֹל הָיָה עוֹשֶׂה, שֶׁאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הוּא מִכִּבּוּשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אוֹ נָבִיא מִדַּעַת רֹב יִשְׂרָאֵל, וְאִם יָחִיד אוֹ שֵׁבֶט כָּבְשׁוּ אֲפִלּוּ בָאָרֶץ שֶׁנִּתְּנָה לְאַבְרָהָם אֵינָהּ נִקְרֵאת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כְּדֵי שֶׁיִּנְהֲגוּ בָהּ כָּל הַמִּצְוֹת:
ז שְׁתֵּי חַלּוֹת. וְלֹא מָצִינוּ בִתְרוּמָה שֶׁיֹּאמְרוּ לְהַפְרִישׁ שְׁתֵּי תְרוּמוֹת, מִשּׁוּם דִּבְחַלָּה יֵשׁ לָחוּשׁ יוֹתֵר שֶׁלֹּא תִשְׁתַּכַּח תּוֹרַת חַלָּה, מִשּׁוּם דְּשַׁיְּכָא בְּכָל אָדָם הַמְגַלְגֵּל עִסָּתוֹ, אֲבָל תְּרוּמָה אֵין רְגִילִין בָּהּ אֶלָּא בַּעֲלֵי קַרְקָעוֹת וּמְמָרְחֵי תְבוּאוֹת. תּוֹסָפוֹת:
ח פֵּרוּשׁ שֶׁחַכְמֵי הַמִּשְׁנָה בִּימֵי הַבַּיִת גָּזְרוּ טֻמְאָה עַל אֶרֶץ הָעַמִּים בִּימֵיהֶם, מִשּׁוּם שֶׁהָעַמִּים הָהֵם לֹא יָדְעוּ בְדֶרֶךְ אֶרֶץ וְלֹא חָשְׁשׁוּ לְקִבְרֵי מְתֵיהֶם בְּמָקוֹם מְיֻחָד כַּאֲשֶׁר בְּיָמִים אֵלֶּה, אִם כֵּן הָיָה כָל אַרְצָם סְפֵק קֶבֶר וּמְטַמֵּא טֻמְאַת בֵּית הַפְּרָס. עַיֵּן בְּיוֹרֶה דֵעָה (סִימָן שסט סְעִיף ב) וְזֶה לְשׁוֹנוֹ, וְכָל אֶרֶץ הָעַמִּים כוּ' פֵּרוּשׁ בִּזְמַן שֶׁהָיָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּטָהֳרָה הָיָה אָסוּר לַכֹּהֵן לֵילֵךְ (אוֹ לְהוֹצִיא טָהֳרוֹת) מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְאֶרֶץ הָעַמִּים שֶׁהָיָה חוּצָה לָאָרֶץ, שֶׁהָיוּ הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים קוֹבְרִים מְתֵיהֶם בְּכָל מָקוֹם: