עיקר תוספות יום טוב על משנה חולין· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק יא · משנה ב
ו דְּצֹאן שֵׁם הַמִּין הוּא:
ז שֶׁהַמָּנֶה מֵאָה זוּז, עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה סְלָעִים. הֲרֵי מָנֶה וּפְרָס, שְׁלֹשִׁים וְשִׁבְעָה וָחֵצִי. וַחֲמִשָּׁה פְעָמִים שְׁלֹשִׁים וְשִׁבְעָה וָחֵצִי מֵאָה שְׁמוֹנִים וְשֶׁבַע וָחֵצִי:
ח וְכַמָּה. מְפָרֵשׁ בַּגְּמָרָא, דְּלָאו אַרֵישָׁא קָאֵי אַדְּקָתָנֵי בְּכָל שֶׁהֵן, אֶלָּא מִלְּתָא בְּאַנְפֵּי נַפְשָׁהּ הִיא בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁיֵּשׁ לוֹ גִּיזִין הַרְבֵּה, דְּחֵלֶק שִׁשִּׁים שֶׁבָּהֶן יֵשׁ בּוֹ כְּדֵי לְחַלֵּק לְכֹהֲנִים הַרְבֵּה:
ט וְאַף עַל גַּב דְּהַקּוֹנֶה בְּשִׁנּוּי לֹא קָנָה אֶלָּא לְעִנְיַן שֶׁאֵין מַחֲזִיר גּוּף הַגְּזֵלָה, אֲבָל מִכָּל מָקוֹם צָרִיךְ לְהַחֲזִיר לוֹ דָּמִים, הָכָא פָּטוּר. מַאי טַעֲמָא, אִי בָּעֵית אֵימָא דִּכְתִיב זֶה (דְּמַשְׁמַע בְּעוֹדָן קַיָּמוֹת חַיָּב לִתְּנָן אֲבָל אֵינָן קַיָּמוֹת לֹא חִיֵּב הַכָּתוּב בָּהֶן תַּשְׁלוּמִין). וְאִי בָּעֵית אֵימָא מִשּׁוּם דַּהֲוָה לֵיהּ מָמוֹן שֶׁאֵין לוֹ תּוֹבְעִין. גְּמָרָא:
י דְּמִסְּתָמָא לֹא זַבֵּין הַמַּתָּנוֹת, כְּדִתְנַן מִשְׁנָה ג' פֶּרֶק דִּלְעֵיל, לָקַח מִמֶּנּוּ בַּמִּשְׁקָל נוֹתְנָן לַכֹּהֵן וּמְנַכֶּה לוֹ מִן הַדָּמִים. גְּמָרָא:
יא וְעֵצָה טוֹבָה קָא מַשְׁמַע לָן, דְּיִקְנֶה מִן הַלּוֹקֵחַ כְּשִׁעוּר הַשְּׁחוּפִין אוֹ הַזְּכָרִים וְיִתֵּן לַכֹּהֵן. גְּמָרָא. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: