עיקר תוספות יום טוב על משנה חולין· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק יא
משנה א
א שֶׁכֵּן רַבִּי אִלָּעִאי פּוֹטֵר נַמִּי בְּהוּ מֵהַאי טַעֲמָא דְּיָלֵיף לֵיהּ נְתִינָה. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
ב מִשּׁוּם דְּאַשְׁכְּחָן אֲמוֹרָאֵי טוּבָא דְּנָהֲגוּ:
ג בַּגְּמָרָא פָּרְכִינַן עֲלָהּ מֵהָא דְאָמְרִינַן דְּקָדָשִׁים אֲפִלּוּ שֶׁל בֶּדֶק הַבַּיִת אֲסוּרִים בְּגִיזָה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב פֶּרֶק י' מִשְׁנָה ב'. וּמַסִּיק, בַּמַּקְדִּישׁ חוּץ מִגִּיזָה, וּכְחָשָׁה דְגִיזָה. וּפֵרוּשׁ כְּחָשָׁה דְגִיזָה, שֶׁהַגִּיזָה הַנִּטֶּלֶת מַכְחֶשֶׁת הַבָּשָׂר, וְאִי לָאו דְּאָמַר חוּץ הָיָה אָסוּר לְגָזְזָהּ [שֶׁלֹּא לְהַכְחִישָׁהּ]. וְהָנֵי חוּץ מִשּׁוּם קָדְשֵׁי בֶדֶק הַבַּיִת נָקְטֵיהּ, דְּאִי קָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ אֲפִלּוּ כִּי אָמַר חוּץ לֹא מַהֲנֵי, דַּאֲפִלּוּ לֹא קַדִּישׁ אֶלָּא אֵבָר מִמֶּנָּה פָּשְׁטָה בְּכֻלָּהּ:
ד בִּרְחֵלוֹת. וְלֹא בָעִזִּים. אַף עַל גַּב דְּעִזִּים אִקְּרֵי נַמִּי צֹאן דִּכְתִיב [בְּרֵאשִׁית כז] לֶךְ נָּא אֶל הַצֹּאן וְקַח לִי מִשָּׁם שְׁנֵי גְדָיֵי עִזִּים. תּוֹסָפוֹת:
ה בַּגְּמָרָא, וְנֵילַף גִּיזָה גִּיזָה מִבְּכוֹר כוּ'. וּמַסְקִינַן, אֶלָּא כִּדְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, לַעֲמֹד לְשָׁרֵת [דְּסָמוּךְ לְגֵז כְּתִיב], דָּבָר הָרָאוּי לְשָׁרֵת, הָכִי נַמִּי דָּבָר הָרָאוּי לְשָׁרֵת. פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י לִתְכֵלֶת דְּבִגְדֵי שְׂרָד, וְהָתָם צֶמֶר בָּעִינַן, וְאֵין צֶמֶר אֶלָּא שֶׁל רְחֵלִים. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
משנה ב
ו דְּצֹאן שֵׁם הַמִּין הוּא:
ז שֶׁהַמָּנֶה מֵאָה זוּז, עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה סְלָעִים. הֲרֵי מָנֶה וּפְרָס, שְׁלֹשִׁים וְשִׁבְעָה וָחֵצִי. וַחֲמִשָּׁה פְעָמִים שְׁלֹשִׁים וְשִׁבְעָה וָחֵצִי מֵאָה שְׁמוֹנִים וְשֶׁבַע וָחֵצִי:
ח וְכַמָּה. מְפָרֵשׁ בַּגְּמָרָא, דְּלָאו אַרֵישָׁא קָאֵי אַדְּקָתָנֵי בְּכָל שֶׁהֵן, אֶלָּא מִלְּתָא בְּאַנְפֵּי נַפְשָׁהּ הִיא בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁיֵּשׁ לוֹ גִּיזִין הַרְבֵּה, דְּחֵלֶק שִׁשִּׁים שֶׁבָּהֶן יֵשׁ בּוֹ כְּדֵי לְחַלֵּק לְכֹהֲנִים הַרְבֵּה:
ט וְאַף עַל גַּב דְּהַקּוֹנֶה בְּשִׁנּוּי לֹא קָנָה אֶלָּא לְעִנְיַן שֶׁאֵין מַחֲזִיר גּוּף הַגְּזֵלָה, אֲבָל מִכָּל מָקוֹם צָרִיךְ לְהַחֲזִיר לוֹ דָּמִים, הָכָא פָּטוּר. מַאי טַעֲמָא, אִי בָּעֵית אֵימָא דִּכְתִיב זֶה (דְּמַשְׁמַע בְּעוֹדָן קַיָּמוֹת חַיָּב לִתְּנָן אֲבָל אֵינָן קַיָּמוֹת לֹא חִיֵּב הַכָּתוּב בָּהֶן תַּשְׁלוּמִין). וְאִי בָּעֵית אֵימָא מִשּׁוּם דַּהֲוָה לֵיהּ מָמוֹן שֶׁאֵין לוֹ תּוֹבְעִין. גְּמָרָא:
י דְּמִסְּתָמָא לֹא זַבֵּין הַמַּתָּנוֹת, כְּדִתְנַן מִשְׁנָה ג' פֶּרֶק דִּלְעֵיל, לָקַח מִמֶּנּוּ בַּמִּשְׁקָל נוֹתְנָן לַכֹּהֵן וּמְנַכֶּה לוֹ מִן הַדָּמִים. גְּמָרָא:
יא וְעֵצָה טוֹבָה קָא מַשְׁמַע לָן, דְּיִקְנֶה מִן הַלּוֹקֵחַ כְּשִׁעוּר הַשְּׁחוּפִין אוֹ הַזְּכָרִים וְיִתֵּן לַכֹּהֵן. גְּמָרָא. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: