עיקר תוספות יום טוב על משנה חולין· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק א · משנה ו
כה דִּכְתִיב הָעֲרוּפָה, מַשְׁמַע זוֹ עֲרוּפָה וְאֵין אַחֶרֶת עֲרוּפָה. וּכְתִיב וְעָרְפוּ הָעֶגְלָה, שָׁנָה עָלֶיהָ הַכָּתוּב לְעַכֵּב. גְּמָרָא:
כו דְּתָנוּ רַבָּנָן זֹאת אֲשֶׁר לַלְוִיִּם, זֹאת לַלְוִיִּם וְאֵין אַחֶרֶת לַלְוִיִּם. יָכוֹל יִהְיוּ הַכֹּהֲנִים פְּסוּלִים בְּשָׁנִים כוּ', תַּלְמוּד לוֹמַר אֲשֶׁר לַלְוִיִּם וְלֹא אֲשֶׁר לַכֹּהֲנִים:
כז שֶׁיִּתְקַלְקֵל קוֹלוֹ מֵרֹב הַזִּקְנָה. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁאֵינוֹ נִפְסָל אֶלָּא לוֹמַר שִׁירָה, אֲבָל יִהְיֶה מִן הַשּׁוֹעֲרִים. הָרַמְבַּ"ם. וּבַגְּמָרָא, מַאי קְרָא, וַיְהִי כְּאֶחָד לַמְחַצְּרִים וְלַמְשֹׁרְרִים לְהַשְׁמִיעַ קוֹל אֶחָד [דִּבְרֵי הַיָּמִים ב ה]. פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י וַיְהִי כְּאֶחָד, אֲפִלּוּ זְקֵנִים בְּמַשְׁמַע. קוֹל אֶחָד, שֶׁצְּרִיכִים לְבַסֵּם אֶת קוֹלָם שֶׁיְּהֵא נִרְאֶה קוֹל אֶחָד:
כח טָהוֹר בִּכְלֵי חֶרֶס כוּ'. לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר בִּכְלִי חֶרֶס תּוֹכוֹ, תּוֹכוֹ שֶׁל זֶה וְלֹא תוֹכוֹ שֶׁל אַחֵר, וְנֶאֱמַר וְכֹל כְּלִי פָתוּחַ אֲשֶׁר אֵין צָמִיד פָּתִיל עָלָיו, אֵיזֶהוּ כְּלִי שֶׁטֻּמְאָה קוֹדֶמֶת לְפִתְחוֹ [שֶׁהַטֻּמְאָה מַשְׁכִּים וּמְמַהֵר לָבֹא דֶּרֶךְ פִּתְחוֹ] זֶה כְּלִי חֶרֶס, וְכִי אֵין צָמִיד פָּתִיל עָלָיו הוּא דְטָמֵא, הָא יֵשׁ צָמִיד פָּתִיל עָלָיו טָהוֹר, אַלְמָא לֹא נִטְמָא מִגַּבּוֹ. וּמִדִּכְתִיב בֵּיהּ טָמֵא הוּא, הַאי הוּא דְּכִי אֵין צָמִיד כוּ' טָמֵא הָא יֵשׁ כוּ' טָהוֹר, הָא כָּל הַכֵּלִים בֵּין שֶׁיֵּשׁ כוּ' בֵּין שֶׁאֵין כוּ' טְמֵאִין. גְּמָרָא: