עיקר תוספות יום טוב על משנה זבים· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ה · משנה יא
לד וּמִשּׁוּם דְּנוֹגֵעַ לֹא כְתִיב בְּהֶדְיָא תָּלֵי לֵיהּ בְּשֶׁרֶץ. אֲבָל בַּגְּמָרָא מַסִּיק דְּמַה שֶּׁרֶץ מְטַמֵּא בְאֹנֶס [אִם נָפַל עָלָיו שֶׁרֶץ מֵת], אַף בַּעַל קֶרִי:
לה אֲבָל בַּגְּמָרָא, דְּזֶהוּ מִלְּתָא דִפְשִׁיטָא הוּא, דִּקְרָא כְתִיב. וּלְמַחֲנוֹתָם אִצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַעְתָּךְ אֲמֵינָא וּתְהִי נִדָּתָהּ עָלָיו כְּתִיב, דְּיִשְׁתַּלַּח חוּץ לִשְׁתֵּי מַחֲנוֹת כְּנִדָּה, קָא מַשְׁמַע לָן. וּבְבַעַל קֶרִי כְּמַגַּע שֶׁרֶץ לֵיכָּא לְמֵימַר הָכִי, דְּבַעַל קֶרִי חוּץ לִשְׁתֵּי מַחֲנוֹת, וְשֶׁרֶץ שָׁרֵי בְּמַחֲנֵה לְוִיָּה. אִי נַמִּי, הָכָא סֵיפָא אִצְטְרִיךְ לֵיהּ אֶלָּא כוּ':
לו שֶׁחָמוּר כוּ'. וְקָשֶׁה, הָא חָמוּר נַמִּי טְמֵא מֵת מִבּוֹעֵל נִדָּה, שֶׁטָּעוּן הַזָּאָה שְׁלִישִׁי וּשְׁבִיעִי וְחֶרֶב הֲרֵי הוּא כְּחָלָל. וְשֶׁמָּא בַסֵּיפָא דִבְרַיְתָא חֲשִׁיב לְהוּ. תּוֹסָפוֹת. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב וְתוֹסָפוֹת חֲדָשִׁים: