עיקר תוספות יום טוב על משנה זבים· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ד · משנה א
א נִדָּה כוּ'. וְהוּא הַדִּין זָב וְטָהוֹר. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
ב טְמֵאִין. נִרְאֶה לִי דְּמַיְרֵי שֶׁנּוֹשֵׂאת הָעֲרֵבָה בְּחֵיקָהּ לְפָנֶיהָ, וּכְשֶׁמַּשָּׂאָן כָּבֵד מַכְרִיעוֹת אוֹתָהּ עַד שֶׁהִיא נִשְׁעֶנֶת וְנִתְלֵית עֲלֵיהֶם. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
ג טְהוֹרִין. הַבְּגָדִים מִטֻּמְאַת מִדְרָס. וְאַף שֶׁהָעֲרֵבָה טְמֵאָה מַגַּע זָב, וְאָדָם הַנּוֹגֵעַ בְּזָב מְטַמֵּא בְגָדִים כָּל זְמַן שֶׁלֹּא פֵרַשׁ, כְּלִי הַנּוֹגֵעַ בְּזָב אֵינוֹ מְטַמֵּא בְגָדִים אֲפִלּוּ בְעוֹד שֶׁלֹּא פֵרַשׁ. הָרַ"שׁ: