עיקר תוספות יום טוב על משנה זבים· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ב · משנה א
א מֵרִבּוּי דְאִישׁ, דִּמְרַבִּינַן קְטַנִּים, כִּדְאִיתָא בַגְּמָרָא. וְנִרְאֶה לִי דַּהֲוֵי כְעֵין מִעוּט אַחַר מִעוּט שֶׁהוּא לְרַבּוֹת. דְּהָא אִישׁ מַשְׁמָעוֹ בֶּן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה, וּמְמַעֵט הַפָּחוֹת מִכָּן:
ב כְּלוֹמַר מַה שֶּׁהוּא רָגִיל שֶׁיָּזוּב מִמֶּנּוּ, וְהוּא לֹבֶן וְדוֹמֶה לְמֵי בָצֵק, וְגַם כְּלֹבֶן בֵּיצָה, דְּכֻלַּהּ חֲדָא מִלְּתָא. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
ג אִי הָכִי, כִּי אִטַּמּוּ בִּשְׁאָר טֻמְאוֹת [בְּמֵת אוֹ בְשֶׁרֶץ] לֹא לִשַּׁלְּחוּ. אָמַר קְרָא מִזָּכָר, מִטֻּמְאָה הַפּוֹרֶשֶׁת מִן הַזָּכָר. גְּמָרָא. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
ד וְאַף עַל גַּב דְּאַנְדְּרוֹגִינוֹס קָמֵי שְׁמַיָּא גַּלְיָא אִם זָכָר הוּא אִם נְקֵבָה, יֵשׁ לוֹמַר דִּמְמַעֵט לֵיהּ מִטַּעַם שֶׁהוּא מְשֻׁנֶּה. תּוֹסָפוֹת. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: