עיקר תוספות יום טוב על משנה דמאי· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ד · משנה א
א מוֹצָאֵי שַׁבָּת. רְצוֹנוֹ לוֹמַר לֵיל יוֹם רִאשׁוֹן אַחַר צֵאת הַכּוֹכָבִים, אֲבָל בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת אוֹכֵל. הָרַ"מ:
ב לֹא יֹאכַל כוּ'. עַל הַכֹּל עַל שֶׁאָכַל בְּשַׁבָּת וְעַל הַנִּשְׁאָר, שֶׁלֹּא הֵקֵלּוּ וְהֶאֱמִינוּהוּ אֶלָּא לְצֹרֶךְ אוֹתוֹ שַׁבָּת. הָרַ"מ:
ג עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר. רְצוֹנוֹ לוֹמַר תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי הַמְחֻיָּבִים לִדְמַאי. הָרַ"מ:
ד לֹא יֹאכַל. כִּסְתָם מַתְנִיתִין פֶּרֶק ד' דִּבְכוֹרוֹת, כָּל הֶחָשׁוּד עַל הַדָּבָר לֹא דָנוֹ וְלֹא מְעִידוֹ:
ה לִמְקוֹמָהּ. יְרוּשַׁלְמִי תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁל דְּמַאי שֶׁחָזְרָה לִמְקוֹמָהּ מְדַמַּעַת:
ו עַל פִּיו. וּמַיְרֵי כְּשֶׁהִפְרִישָׁהּ הֶחָבֵר אוֹ הָעַם הָאָרֶץ בְּפָנֵינוּ לְפִי שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁלֹּא נַאֲמִינֵהוּ, וְנָפְלָה לִמְקוֹמָהּ לַתִּשְׁעִים וְתִשְׁעָה שֶׁמֵּהֶם הֻפְרְשָׁה. שׁוֹאֲלִין אֶת הָעַם הָאָרֶץ אִם כְּבָר תִּקְּנָהּ גַּם כֵּן לְעַצְמוֹ, שֶׁנִּמְצָא שֶׁלֹּא הָיָה צָרִיךְ לִתְרוּמַת מַעֲשֵׂר זֹאת וְאֵין כָּאן דִּמּוּעַ: