עיקר תוספות יום טוב על משנה דמאי· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ד
משנה א
א מוֹצָאֵי שַׁבָּת. רְצוֹנוֹ לוֹמַר לֵיל יוֹם רִאשׁוֹן אַחַר צֵאת הַכּוֹכָבִים, אֲבָל בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת אוֹכֵל. הָרַ"מ:
ב לֹא יֹאכַל כוּ'. עַל הַכֹּל עַל שֶׁאָכַל בְּשַׁבָּת וְעַל הַנִּשְׁאָר, שֶׁלֹּא הֵקֵלּוּ וְהֶאֱמִינוּהוּ אֶלָּא לְצֹרֶךְ אוֹתוֹ שַׁבָּת. הָרַ"מ:
ג עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר. רְצוֹנוֹ לוֹמַר תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי הַמְחֻיָּבִים לִדְמַאי. הָרַ"מ:
ד לֹא יֹאכַל. כִּסְתָם מַתְנִיתִין פֶּרֶק ד' דִּבְכוֹרוֹת, כָּל הֶחָשׁוּד עַל הַדָּבָר לֹא דָנוֹ וְלֹא מְעִידוֹ:
ה לִמְקוֹמָהּ. יְרוּשַׁלְמִי תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁל דְּמַאי שֶׁחָזְרָה לִמְקוֹמָהּ מְדַמַּעַת:
ו עַל פִּיו. וּמַיְרֵי כְּשֶׁהִפְרִישָׁהּ הֶחָבֵר אוֹ הָעַם הָאָרֶץ בְּפָנֵינוּ לְפִי שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁלֹּא נַאֲמִינֵהוּ, וְנָפְלָה לִמְקוֹמָהּ לַתִּשְׁעִים וְתִשְׁעָה שֶׁמֵּהֶם הֻפְרְשָׁה. שׁוֹאֲלִין אֶת הָעַם הָאָרֶץ אִם כְּבָר תִּקְּנָהּ גַּם כֵּן לְעַצְמוֹ, שֶׁנִּמְצָא שֶׁלֹּא הָיָה צָרִיךְ לִתְרוּמַת מַעֲשֵׂר זֹאת וְאֵין כָּאן דִּמּוּעַ:
משנה ב
ז רְצוֹנוֹ לוֹמַר מִשֶּׁלִּי:
ח לֹא יֹאכַל. וְאַף עַל פִּי שֶׁאָמַר לוֹ מְעֻשָּׂרִין הֵן, דְּלֹא דָמִי לְלוֹקֵחַ פֵּרוֹת דִּלְעֵיל, דִּכְשֶׁכְּבָר לָקַח וַהֲרֵי הֵן שֶׁלּוֹ הִתִּירוּ לוֹ שֶׁיִּסְמֹךְ בְּשַׁבָּת עַל פִּיו, אֲבָל הָכָא לֹא הִתִּירוּ לוֹ שֶׁיֹּאכַל עִם עַם הָאָרֶץ עַל פִּיו אֶלָּא בַּשַּׁבָּת הָרִאשׁוֹנָה מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
משנה ג
ט הֶאֱרִיךְ לְהַפְלִיא דַּהֲרֵי בְּרֵישׁ מְכִילְתִּין מְפָרֵשׁ דְּעַמֵּי הָאָרֶץ חֲשׁוּדִין עַל מַעֲשַׂר עָנִי וְאֵיךְ סַגִּי בִּקְרִיאַת שֵׁם בִּלְבָד. וּמַסִּיק מִפֵּרוּשׁ הַיְרוּשַׁלְמִי דְּרַבָּנָן לִדְבָרָיו דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר קָאָמְרוּ דְּסָבְרִית דְּלֹא נֶחְשְׁדוּ. וְעַיֵּן בְּתוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
משנה ד
י שֶׁקָּרָא שֵׁם. רְצוֹנוֹ לוֹמַר בְּעֶרֶב שַׁבָּת:
יא לִתְרוּמַת מַעֲשֵׂר. הָרַ"שׁ, וְלִתְנֵי תְּרוּמָה גְדוֹלָה שֶׁל וַדַּאי, וּמַסִּיק מִשּׁוּם דְּלָאו אוֹרְחֵיהּ לְהַשְׁהוֹתָהּ וּרְגִילִין לְהַפְרִישָׁהּ לְאַלְתַּר אֲפִלּוּ קֹדֶם שֶׁהֱבִיאָהּ לַבַּיִת. וּדְלֹא תָנֵי מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁל וַדַּאי לְפִי שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁקָּרָא שֵׁם אֵין בּוֹ תּוֹעֶלֶת לִתְּנוֹ לַלֵּוִי בְּשַׁבָּת זֶה שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהַפְרִישׁ בְּשַׁבָּת תְּרוּמָה שֶׁבַּמַּעֲשֵׂר דַּהֲוָה כִּמְתַקֵּן מָנָא. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
יב וְאֵין אִסּוּר אַחֲרֵי שֶׁהִפְרִישׁוֹ מֵעֶרֶב שַׁבָּת אֶלָּא בְּהוֹלָכָה לַכֹּהֵן. וְאֵין כָּל הַמַּתָּנוֹת שָׁוִים בָּזֶה:
משנה ה
יג שֶׁהוּא נֶאֱמָן. לְעִנְיַן אִסּוּר כָּל יִשְׂרָאֵל בְּחֶזְקַת כַּשְׁרוּת הֵם שֶׁאֵינָם אוֹכְלִים דְּבַר אִסּוּר. וְהָכָא בִּמְכִילְתִּין לְעִנְיַן מַעַשְׂרוֹת וּתְרוּמָה מַיְרֵי:
יד אֵינוֹ נֶאֱמָן. וְאֵין לוֹמַר נְהֵמְנוּהוּ בְּמִגּוֹ דְּאִי בָעֵי אָמַר שֶׁמְּצָאוֹ וְלָקַח מִמֶּנּוּ, אֵין זֶה מִגּוֹ טוֹב שֶׁמִּתְיָרֵא שֶׁיִּמָּצֵא בַּדַּאי אִם יָבֹא אוֹתוֹ פְּלוֹנִי וְיִשְׁאָלֵהוּ זֶה שֶׁשְּׁלָחוֹ. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
משנה ו
טו שֶׁלִּי חָדָשׁ וְשֶׁל חֲבֵרִי יָשָׁן. בְּתוֹסָפוֹת כְּתוּבּוֹת כ"ד הֶאֱרִיכוּ לְהַקְשׁוֹת וְהֶעֱלוּ כְּפֵרוּשׁ רַשִׁ"י ז"ל. שֶׁלִּי חָדָשׁ וְאֵינוֹ יָבֵשׁ כָּל צָרְכּוֹ, שֶׁל חֲבֵרִי יָבֵשׁ וְיָשָׁן, דְּאַף עַל פִּי שֶׁמְּגָרֵעַ שֶׁלּוֹ וּמוֹסִיף לְהַשְׁבִּיחַ שֶׁל חֲבֵרוֹ אֵינוֹ נֶאֱמָן לְהַחֲזִיק אֶת חֲבֵרוֹ בְּחֶזְקַת מְתֻקָּן, שֶׁאֵינָן אֶלָּא מַעֲרִימִין:
משנה ז
טז וְטַעֲמַיְהוּ דְּרַבָּנָן דִּמְצוּיִין הֵם לְהִתְפַּרְנֵס מֵעִיר אַחֶרֶת. יְרוּשַׁלְמִי: