עיקר תוספות יום טוב על משנה גיטין· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ט · משנה ז
ל כָּשֵׁר. מַסִּיק בַּגְּמָרָא שֶׁהָיָה נִכָּר בַּקְּלָף שֶׁלֹּא נֶחְתַּךְ מִמֶּנּוּ כְּלוּם כוּ', דְּאִי לָאו הָכִי חָיְשִׁינַן שֶׁמָּא שְׁנֵי גִּטִּין הָיוּ זֶה אַחַר זֶה וְהַשְּׂמָאלִי נִכְתַּב בְּגָבוֹהַּ יוֹתֵר מֵהַיְמָנִי, וּבַיְמָנִי הָיָה שָׁם תְּנַאי בְסוֹפוֹ וְחָתַךְ הַתְּנַאי מֵהַיְמָנִי וְהָעֶלְיוֹן מֵהַשְּׂמָאלִי וְכִוְּנָם יַחַד. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
לא הִקִּיף כוּ'. וְאִם תֹּאמַר אַמַּאי אִצְטְרִיךְ, דְּהַיְנוּ בְּרֹאשׁ הַדַּף. וְיֵשׁ לוֹמַר דְּאִצְטְרִיךְ לְמִפְסָל גַּגּוֹ שֶׁל עֵדִים כְּנֶגֶד גַּגּוֹ שֶׁל כְּתָב, דְּמֵרֵישָׁא לֹא שָׁמְעִינַן אֶלָּא שֶׁרַגְלֵי חֲתִימַת עֵדִים כְּנֶגֶד גַּג הַכְּתָב כוּ', וּמִשּׁוּם דְּמֵהָכָא הֲוָה אֲמִינָא דִּפְסוּלִים הַיְנוּ מִשּׁוּם דְּכִי הֵיכִי דְלָא קַיְּמֵי אַהַאי לֹא קַיְּמֵי נַמִּי אַהַאי, אֲבָל הֵיכִי דְאֵינוֹ אֶלָּא גֵט אֶחָד מִיהָא וַדַּאי קַיְּמֵי עֲלֵיהּ חֲתִימָה זוֹ, קָא מַשְׁמַע לָן רֵישָׁא. וְסֵיפָא דְסֵיפָא דְרֹאשׁוֹ שֶׁל זֶה בְּצַד סוֹפוֹ שֶׁל זֶה אִצְטְרִיךְ, דְּלֹא תֵימָא דְּפַסְלֵי מִטַּעַם כִּי הֵיכִי דְּלֹא קַיְּמֵי אַהַאי כוּ'. וּלְרַשִׁ"י דְגָרַס מֵעִקָּרָא סוֹפוֹ כוּ' לֹא הֲוָה צָרִיךְ סֵיפָא דְסֵיפָא, אֶלָּא דְכָל גַּוְנֵי מַשְׁמִיעֵנוּ. תּוֹסָפוֹת:
לב כְּמוֹ אֵין מַקִּיפִין שְׁתֵּי חָבִיּוֹת. רַשִׁ"י: