עיקר תוספות יום טוב על משנה גיטין· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ט · משנה ה
כ לָזוֹ. אֲפִלּוּ לְרַבִּי אֶלְעָזָר דְּאָמַר עֵדֵי מְסִירָה כָרְתֵי, וְעַל כָּרְחֲךָ לָהּ לִשְׁמָהּ דִּכְתִיב בִּקְרָא לֹא אַחֲתִימָה קָאֵי אֶלָּא אַכְּתָב, וּמִיהוּ אַוְנָתַן לֹא קָאֵי, דְלָא בָעִינַן שֶׁיֵּדְעוּ הָעֵדִים בִּשְׁעַת מְסִירָה בְּהֵי מִנַּיְהוּ מִתְגָּרֶשֶׁת. גְּמָרָא:
כא וְזֶה לְשׁוֹן הָרַ"ן, לֹא בָטֵל מַמָּשׁ, אֶלָּא דְכֵיוָן דְּלֹא יָדְעִינַן דְּמַאן נִיהוּ לֹא יִנָּתֵן לֹא לָזוֹ וְלֹא לָזוֹ. אֲבָל אִם נָתַן לְאַחַת מֵהֶן אוֹ לִשְׁתֵּיהֶן הֲרֵי זֶה סְפֵק גֵּרוּשִׁין:
כב זְמַן בִּכְלַל תּוֹרֵף הוּא, אֲבָל שֵׁם טֹפֶס הוּנַח עַל כָּל נֻסַּח הַגֵּט כוּ', אֶלָּא שֶׁהוֹצִיאוּ מִן הַכְּלָל וְקָרְאוּ לְמִקְצַת מֵהֶן תּוֹרֵף. וְאִם נֶאֱמַר טֹפֶס בְּלֹא הַזְכָּרַת תּוֹרֵף עִמּוֹ יֵשׁ בַּמַּשְׁמָע טֹפֶס כָּל נֻסַּח הַגֵּט. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
כג מְפָרֵשׁ בַּגְּמָרָא שֶׁזֶּה הַזְּמַן בּוֹ בַּיּוֹם עַצְמוֹ שֶׁל הָרִאשׁוֹן, דְּאִי לָאו הָכִי הָוֵי רִאשׁוֹן מֻקְדָּם לַחֲתִימַת הָעֵדִים, וְלֹא הָיָה צָרִיךְ לַטַּעַם שֶׁאֵין הָעֵדִים נִקְרִים עִמּוֹ. וְגַם מְפָרֵשׁ בַּגְּמָרָא דְדַוְקָא שֶׁכָּתוּב וּבְכָךְ בְּוָי"ו לְחַבְּרָם. דְּאִי לֹא תֵימָא הָכִי תֵּיפּוֹק לֵיהּ דְּאֵין עֵדִים חֲתוּמִים עַל הַכֹּל:
כד נִקְרִין עִמּוֹ. הַיְנוּ תַּחְתּוֹן, אֲבָל עֶלְיוֹנִים פְּסוּלִים, שֶׁמָּא לֹא הֵעִידוּ אֶלָּא עַל הָאַחֲרוֹן. רַשִׁ"י:
כה כָּשֵׁר. וְלֹא הָאֲחֵרִים, הַיְנוּ בְּלֹא עֵדֵי מְסִירָה, אֲבָל בְּעֵדֵי מְסִירָה כֻלָּם כְּשֵׁרִים, דְּלֹא גָּרַע מֵאִם לֹא הָיוּ בּוֹ עֵדִים כְּלָל. הָרַמְבַּ"ם. וְכָתַב הָרַמְבַּ"ן וּשְׂפָתַיִם יִשַּׁק כוּ'. וּלְהַתּוֹסָפוֹת וְהָרֹא"שׁ דְּאֵין שׁוּם גֵּט כָּשֵׁר בְּלֹא עֵדֵי מְסִירָה, צָרִיךְ לוֹמַר דְּכָשֵׁר דְּאֵין צָרִיךְ לְהָבִיא הַעֵדֵי מְסִירָה לְפָנֵינוּ, דְּאָנוּ תּוֹלִין שֶׁכַּדִּין נִמְסַר לָהּ: