עיקר תוספות יום טוב על משנה גיטין· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ח · משנה ה
כג מָדַי. דְּאִי אַשְׁמְעִינַן אַחֶרֶת, הֲוָה אֲמִינָא מִשּׁוּם דְּמוֹלֶכֶת עַכְשָׁיו, אֲבָל מַלְכוּת מָדַי מַאי דַהֲוָה הֲוָה, קָא מַשְׁמַע לָן. גְּמָרָא:
כד שֶׁיְּהֵא לָנוּ שָׁלוֹם עִמָּהֶם, שֶׁיֹּאמְרוּ כוּ'. רַשִׁ"י:
כה לְבִנְיַן הַבַּיִת. דַּהֲוָה אֲמִינָא כֵיוָן דְּלֹא מַלְכוּתָא הִיא לֹא קָפְדֵי. גְּמָרָא:
כו לְחֻרְבַּן הַבַּיִת. דְּלֹא תֵימָא בִנְיָן הַבַּיִת דְּמַדְכְּרִי חֲשִׁיבוּתַיְהוּ הוּא דְקָפְדֵי, אֲבָל חֻרְבַּן הַבַּיִת דְּצַעֲרָא הוּא אֵימָא לֹא, צְרִיכָא. גְּמָרָא:
כז בַּמִּזְרָח כוּ'. גְּמָרָא, מַאן, אִילֵימָא בַעַל, הַיְנוּ שִׁנָּה שְׁמוֹ וּשְׁמָהּ שֵׁם עִירוֹ וְשֵׁם עִירָהּ, אֶלָּא לָאו סוֹפֵר, כִּדְאָמַר לְהוּ רַב לְסָפְרֵי כוּ' כִּי יָתְבִיתוּ בְּשִׁילֵי כְּתֹבוּ, בְּשִׁילֵי וְאַף עַל גַּב דְּמֵימְסַר לְכוּ מִלֵּי בְהִינֵי כוּ'. וְכָתְבוּ רֹב הַפּוֹסְקִים דְּסָפְרֵי לָאו דַּוְקָא, אֶלָּא עֵדִים הַחֲתוּמִים קָאָמַר:
כח וּמִיהוּ אִיכָּא בֵינַיְהוּ, דְּאִלּוּ הָתָם אִשְׁתּוֹ דְּרִאשׁוֹן מִדְּאוֹרַיְתָא הִיא, וְאִלּוּ הָכָא אִפְּכָא דְּאִשְׁתּוֹ שֶׁל שֵׁנִי מִדְּאוֹרַיְתָא הִיא, וּלְפִיכָךְ יִשְׁתַּנֶּה הַדִּין וְהַטַּעַם בֵּינֵיהֶם. וְקַל לְהָבִין מִמְּקוֹמָהּ, וּלְפִיכָךְ לֹא הֻצְרַךְ לְבָאֵר. וְרַשִׁ"י מְפָרֵשׁ כְּסִגְנוֹן דְּהָתָם, וְנֶחְלְקוּ עָלָיו הַתּוֹסָפוֹת וְהָרַ"ן. וְלִי נִרְאֶה לְיַשֵּׁב שֶׁסּוֹבֵר דְּהָא דְּאָמַר רַבִּי מֵאִיר הַוָּלָד מַמְזֵר הַיְנוּ שֶׁעֲשָׂאוּהוּ מַמְזֵר גָּמוּר כְּשֶׁל תּוֹרָה וּמֻתָּר בְּמַמְזֶרֶת. וְכֵן כָּתַב בֵּית יוֹסֵף לְדַעַת יֵשׁ אוֹמְרִים. וְאֶפְשָׁר שֶׁכֵּן הוּא גַם כֵּן דַּעַת הָרַ"ב, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַ"ן בְּעַצְמוֹ בְּסָמוּךְ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
כט דְּאִי לָאו רַבִּי מֵאִיר, אֲפִלּוּ מִדִּבְרֵיהֶם לֹא. וְלֹא דָמִי לְהָא דְּהָאִשָּׁה רַבָּה דְּחַד הֲוָה מִדִּבְרֵיהֶם:
ל שִׁנָּה. פֵּרְשׁוּ הַתּוֹסָפוֹת, לָאו שִׁנּוּי מַמָּשׁ קָאָמַר, אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנֵי שֵׁמוֹת בִּשְׁנֵי מְקוֹמוֹת, וְכֵן שִׁנָּה שֵׁם הָעִיר. דְּאִי בְּשִׁנּוּי שֵׁם מַמָּשׁ פְּשִׁיטָא שֶׁהַגֵּט פָּסוּל, שֶׁלֹּא נִכְתַּב שֵׁם בַּעְלָהּ כְּלָל. וְכֵן מִדְּאִצְטְרִיךְ לְמֵימַר בַּגְּמָרָא דַחֲכָמִים מוֹדִים לְרַבִּי מֵאִיר בְּזוֹ, וְאִם שִׁנָּה מַמָּשׁ מַאי צְרִיכָא לְמֵימַר. בֵּית יוֹסֵף. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב דְּמַסִּיק דְּהָרַמְבַּ"ם חוֹלֵק וּמְפָרֵשׁ בְּשִׁנּוּי מַמָּשׁ, וְשֶׁכֵּן הוּא גַם כֵּן דַּעַת הָרַ"ב: