עיקר תוספות יום טוב על משנה גיטין· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ז · משנה ד
יב כֵּן פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י. וְהִקְשׁוּ בַּתּוֹסְפוֹת דְּלִישְׁנָא דְּמַה הִיא שֶׁהֻזְכַּר כוּ' מַשְׁמַע דְּקָאֵי אַמַּאי דִלְעֵיל מִנֵּיהּ. לְפִיכָךְ פֵּרְשׁוּ דְּקָאֵי אַמֵּהַיּוֹם אִם מַתִּי. וְרַבִּי יְהוּדָה סָבַר שֶׁדַּעְתּוֹ לְאַחֵר הַגֵּט כָּל מַה שֶּׁיּוּכַל רַק שֶׁיָּחוּל מֵחַיִּים שָׁעָה אַחַת סָמוּךְ לְמִיתָתוֹ, וּלְפִיכָךְ הִיא כְאֵשֶׁת אִישׁ לְכָל דְּבָרֶיהָ. וּלְדִידֵיהּ בָּרֵישָׁא דְלָא תִּתְיַחֵד כוּ' לֹא הָוֵי טַעֲמָא מִשּׁוּם חֲשָׁשָׁא דְקִדּוּשִׁין, דְּהָא עֲדַיִן אֵינָהּ מְגֹרֶשֶׁת, אֶלָּא טַעֲמָא מִשּׁוּם גֵּט יָשָׁן. וְרַבִּי יוֹסֵי מְסָפְקָא לֵיהּ אִי מֵהַיּוֹם מַמָּשׁ קָאָמַר וַהֲרֵי הִיא כִפְנוּיָה, אוֹ מֵעֵת שֶׁאֲנִי בָּעוֹלָם וְהַוְיָא אֵשֶׁת אִישׁ עַד שָׁעָה אֶחַת סָמוּךְ לְמִיתָתוֹ. וְלֹא הָוֵי טַעֲמָא מִשּׁוּם דְּאֵין בְּרֵרָה, דְּאִי מִשּׁוּם דְּאֵין בְּרֵרָה, לֹא הָיָה לָחוּל הַגֵּרוּשִׁין כְּלָל, אַף עַל גַּב דְּהֻבְרַר הַדָּבָר לְבַסּוֹף, כֵּיוָן דְּאֵין בְּרֵרָה:
יג מְגֹרֶשֶׁת וְאֵינָהּ מְגֹרָשֶׁת. וְלֹא תְּנַן סְפֵק מְגֹרֶשֶׁת דִּכְשֶׁאָמְרוּ בְּלָשׁוֹן מְגֹרֶשֶׁת וְאֵינָהּ מְגֹרֶשֶׁת, בַּעְלָהּ חַיָּב בִּמְזוֹנוֹתֶיהָ, כִּדְאִיתָא בַגְּמָרָא: