עיקר תוספות יום טוב על משנה גיטין· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ב · משנה ד
יד וּלְשׁוֹן (טֹפֶס) [דְּפוּס] הוּא, שֶׁהוּא הֶעְתֵּק וְתֹאַר הַגֵּט. וְתוֹרֵף, הוּא גִלּוּי הַגֵּט, מִלְּשׁוֹן יַנִּיחֶנָּהּ בְּמָקוֹם הַתֻּרְפָּה:
טו וְלֵיכָּא לְמֵימַר דְּדִיעֲבַד אֲפִלּוּ תוֹרֵף כָּשֵׁר, דְּהָא כֵּיוָן דִּמְחֻבָּר פְּסוּלָא דְאוֹרַיְתָא הוּא אֲפִלּוּ דִיעֲבַד אִית לָן לְמִפְסְלֵיהּ. הָרַ"ן:
טז יֵשׁ לְעַיֵּן כֵּיוָן דִּכְתִיבַת זְמַן בַּגֵּט לֵיתָא אֶלָּא מִדְּרַבָּנָן, כָּל שֶׁשְּׁאָר הַתּוֹרֵף נִכְתַּב כְּהִלְכָתוֹ, זְמַן לֹא יִהְיֶה לוֹ אֶלָּא דִין טֹפֶס. וְאֶפְשָׁר דְּאַלְּמוּהוּ כְּאִלּוּ הָיָה שֶׁל תּוֹרָה. בֵּית יוֹסֵף:
יז וְיַעֲבִיר תְּנַאי שֶׁהָיָה בוֹ. רַשִׁ"י:
יח וְאַף עַל גַּב דְּאֵינוֹ דּוֹמֶה נִמְחַק פַּעַם אֶחָד לְנִמְחָק שְׁתֵּי פְעָמִים, וְיִהְיֶה נִכָּר אֵצֶל מַחַק דְּעֵדִים, סָבַר תַּנָּא קַמָּא דְגָזְרוּ דִּלְמָא דָמִי הַאי מַחְקָא לְהַאי מַחְקָא. וַחֲכָמִים מַכְשִׁירִין, דְּאִי אִיכָּא חֲשָׁשָׁא אָזְלִינַן לְעֵדֵי מְסִירָה. בֵּית יוֹסֵף, וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
יט מַכְשִׁירִין. אֵין לִתְמֹהַּ אֵיךְ מַכְשִׁיר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּדָבָר שֶׁיָּכוֹל לְהִזְדַּיֵּף, וְהָא מוֹדֶה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בִּמְזֻיָּף מִתּוֹכוֹ שֶׁהוּא פָּסוּל. דְּהָא מוֹדֶה נַמִּי הֵיכָא דְּלֹא אָתֵי לְמִסְמָךְ עֲלַיְהוּ, כְּגוֹן בְּשֵׁמוֹת מֻבְהָקִים, דְּכָשֵׁר, הָכָא נַמִּי כָּשֵׁר. הַגָּהוֹת אָשְׁרִי:
כ וְאַף עַל גַּב דְּבִשְׁאָר שְׁטָרוֹת נַמִּי קָיְמָא לָן דְּעַל יְדֵי עֵדֵי מְסִירָה גּוֹבֶה מִמְּשֻׁעְבָּדִים, מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן דִּלְגוֹבַיְנָא קָיְמָא דִלְמָא לֹא מַפִּיק לְהוּ עַד זְמַן אָרֹךְ וְשָׁכְחוּ עֵדֵי מְסִירָה אֶת הַדָּבָר וְסַמְכִינַן אַעֵדֵי חֲתִימָה, וְהוּא מְזַיֵּף כְּתָב הָעֶלְיוֹן וְחוֹתַם הָעֵדִים עוֹמֵד בִּמְקוֹמוֹ. וְכָתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת דְּהַיְנוּ דַּוְקָא בִשְׁטָרוֹת הָעוֹמְדִים לִרְאָיָה, אֲבָל שְׁטַר מֶכֶר וּמַתָּנָה דָמִי לְגִטִּין. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: