עיקר תוספות יום טוב על משנה גיטין· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק א · משנה ד
כב דִּכְתִיב אוֹ חֻפְשָׁה לֹא נִתַּן לָהּ. עַד שֶׁיִּכְתֹּב לִשְׁמָהּ. הָרַמְבַּ"ם. וּלְמַאן דְּאָמַר מִשּׁוּם קִיּוּם וַדַּאי דְבָעֵי קִיּוּם, מִידֵי דַהֲוָה אַשְּׁאַר שְׁטָר. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
כג אַחַד כוּ'. לוֹמַר שֶׁיֵּשׁ עוֹד דְּרָכִים אֲחֵרִים שֶׁשָּׁוִים וּכְדִלְקַמָּן:
כד גִּטֵּי נָשִׁים. אִיפְּכָא הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר, שֶׁשָּׁווּ שִׁחְרוּרֵי כוּ', דְּעִקַּר דִּין מוֹלִיךְ וּמֵבִיא הָוֵי בְּאִשָּׁה, אֶלָּא דְאַגַּב דְּעַד הַשְׁתָּא אַיְרֵי בְּגִטִּין נַקְטֵיהּ בָּרֵישָׁא. תּוֹסָפוֹת: