עיקר תוספות יום טוב על משנה בכורות· רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ז · משנה ז
לב אוֹתוֹ כוּ'. כְּגוֹן אַהֲרֹן וּבָנָיו. וְדִכְוָתֵיהּ תַּיִשׁ וּבְנוֹ אָסוּר. וּמַתְנִיתִין חֲנַנְיָא הִיא דְאָמַר [חֻלִּין דַּף עה] נוֹהֵג אַף בִּזְכָרִים. גְּמָרָא:
לג וְשֶׁנֶּעֶבְדָה כוּ'. לֹא גָרְסִינַן. וְאֶפְשָׁר מִשּׁוּם הָא דִבְרָכוֹת [דַּף לב], אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כָּל כֹּהֵן שֶׁהָרַג אֶת הַנֶּפֶשׁ לֹא יִשָּׂא אֶת כַּפָּיו, שֶׁנֶּאֱמַר [יְשַׁעְיָה א] יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ. וְכָל שֶׁכֵּן לָעֲבוֹדָה, וְהוּא הַדִּין לִמְגַלֶּה עֲרָיוֹת. אֶלָּא דְקָשֶׁה לִי דְּאִם כֵּן לִתְנֵי דִּפְסוּלִים בָּאָדָם. וְגַם לֹא רָאִיתִי לְהָרַמְבַּ"ם שֶׁפְּסָלָן בָּאָדָם:
לד מִשּׁוּם דְּמִסְּתָמָא נִיחָא לְהוּ לְהָרַבִּים. תּוֹסָפוֹת: