עיקר תוספות יום טוב על משנה בכורות· רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ז · משנה ה
טז שְׂפָתוֹ כוּ'. וַאֲפִלּוּ אֵין בָּהּ עֶצֶם. מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּבְּהֵמָה. מִשּׁוּם דַּהֲוֵי שֶׁאֵינוֹ שָׁוֶה כוּ':
יז יוֹצֵא. רֹב בְּנֵי אָדָם מְקוֹם טַבּוּרָם דּוֹמֶה לְגֻמָּא בְּשֶׁטַח הַגּוּף. וְיֵשׁ מֵהֶן שֶׁטַּבּוּרָן בּוֹלֵט עַל שֶׁטַח הַגּוּף דּוֹמֶה לְיַבֶּלֶת:
יח אֵין כוּ'. לֹא זְכָרָם הֵנָּה מִפְּנֵי שֶׁהֵם מְיֻחָדִים בָּאָדָם, לְפִי שֶׁכְּבָר זָכַר שֶׁהֵם גַּם כֵּן מוּמֵי בְהֵמָה. אָמְנָם זְכָרָם לְהוֹדִיעֲךָ שֶׁאֵלּוּ הַמּוּמִין הֵם הַנִּקְרָאִים בַּתּוֹרָה מְרוֹחַ אָשֶׁךְ. הָרַמְבַּ"ם:
יט רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר כוּ'. דְּאִי כְתַנָּא קַמָּא הֲוָה לֵיהּ לִכְתֹּב חֲסַר אָשֶׁךְ. גְּמָרָא:
כ מַשְׁמַע שְׁתֵּי בֵיצָיו. וְכִדְאָמַר אֲשָׁכָיו לְשׁוֹן רַבִּים. וְהָא דְכָתַב קְרָא מְרוֹחַ אָשֶׁךְ לְשׁוֹן יָחִיד, פֵּרוּשׁ שֶׁאֵין לוֹ שׁוּם אֶשֶׁךְ. וְלֹא דָמֵי לְאֵין לוֹ אֶלָּא בֵּיצָה אַחַת כוּ', דְּשָׁאנֵי הָתָם שֶׁנִּבְרָא מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ חֲסַר בֵּיצָה אַחַת. כֶּסֶף מִשְׁנֶה:
כא רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר כוּ'. גְּמָרָא, דְּאִי כְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל מִמְּרוֹחַ אָשֶׁךְ מִבָּעֵי לֵיהּ. פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י, דְּהָא מֵ"ם דִּמְרוֹחַ מְשַׁמֶּשֶׁת הִיא:
כב רַבִּי חֲנִינָא כוּ'. גְּמָרָא, דְּאִי כְרַבִּי עֲקִיבָא רוּחַ אָשֶׁךְ מִבָּעֵי לֵיהּ. אֶלָּא שֶׁמַּרְאָיו חֲשׁוּכִין, וְקָסָבַר גּוֹרְעִין וּמוֹסִיפִין וְדוֹרְשִׁין. פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י, גּוֹרְעִין חֵי"ת מִמְּרוֹחַ, וְאָלֶ"ף מֵאָשֶׁךְ, וּמוֹסִיף זֶה בִּמְקוֹם זֶה וְהָוֵי מַרְאוֹ חשֶׁךְ: