עיקר תוספות יום טוב על משנה בכורות· רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ו · משנה יב
לא בֵּין בִּפְנִים בֵּין מִבַּחוּץ. גְּמָרָא:
לב וְכֵיוָן דְּיָבֵשׁ מִבִּפְנִים לֹא [מִתַּסֵּי]. רַשִׁ"י. וְנִמּוּקוֹ עִמּוֹ, שֶׁהֲרֵי יָבֵשׁ בֵּין מִבִּפְנִים בֵּין מִבַּחוּץ נַמִּי מוּם קָבוּעַ הוּא כְדִלְעֵיל, שְׁמַע מִנַּהּ דִּיבֵשׁוּת נַמִּי לֹא יוּכַל לְהֵרָפֵא. וּמִכָּל מָקוֹם גִּרְסָתֵנוּ בַּגְּמָרָא דְמִצְרִית לַח מִבִּפְנִים וְיָבֵשׁ מִבַּחוּץ. וְכֵן כָּתַב רַשִׁ"י עַצְמוֹ בְּפֵרוּשׁ הַחֻמָּשׁ פָּרָשַׁת תָבֹא. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב. וּמוֹהֲרַ"מ שָׁם הֶעְתִּיק לְשׁוֹן רַשִׁ"י בְּהֵפֶךְ, לַח מִבַּחוּץ. תּוֹסָפוֹת חֲדָשִׁים:
לג וְזָקֵן כוּ'. בַּגְּמָרָא יָלֵיף לְהוּ מִקְּרָא:
לד וְשֶׁנֶּעֶבְדָה כוּ'. דְּתָנוּ רַבָּנָן מִן הַבְּהֵמָה, לְהוֹצִיא רוֹבֵעַ וְנִרְבָּע. וּמִן הַצֹּאן, לְהוֹצִיא אֶת הַנּוֹגֵחַ. וְהָרַ"ב לֹא דִּקְדֵּק בִּלְשׁוֹנוֹ, שֶׁפָּתַח בְּרוֹבֵעַ וְסִיֵּם בְּנִרְבָּע:
לה וְכֵן רַבָּנָן נַמִּי לֹא קַיְמוּ אֶלָּא אַאַנְדְּרוֹגִינוֹס, אֲבָל טֻמְטוּם [דְּבִבְהֵמָה שֶׁאֵין זַכְרוּתוֹ וְנַקְבוּתוֹ בְּמָקוֹם אֶחָד], מֵטִיל מַיִם בִּמְקוֹם זַכְרוּת, זָכָר, וּבָעֵי לְמֵתְבֵיהּ לַכֹּהֵן [וַאֲפִלּוּ הָכִי לֹא נִשְׁחָט בַּמִּקְדָּשׁ דְּנִרְאֶה כְבַעַל מוּם. וּמֵטִיל מַיִם בִּמְקוֹם נַקְבוּת, סָפֵק, חָיְשִׁינַן שֶׁמָּא נֶהְפַּךְ זַכְרוּתוֹ לְנַקְבוּתוֹ. וְאַף עַל גַּב דְּמִעוּט הוּא, כֵּיוָן דְּאִשְׁתַּנֵּי אִשְׁתַּנֵּי]. הָרֹא"שׁ: