עיקר תוספות יום טוב על משנה בכורות· רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ד · משנה ד
י הוּא הָרֹאשׁ שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל:
יא לָאו מִשּׁוּם דְּתֵיתֵי כְסוּמְכוֹס. אֶלָּא תַּקָּנַת חֲכָמִים בְּעָלְמָא הִיא. וְאַף עַל גַּב דְּאַיְרֵי בְכָל מוּם אֲפִלּוּ יָדוּעַ שֶׁיַּתִּירֶנּוּ מֻמְחֶה עַל יָדוֹ, מִכָּל מָקוֹם חֲשִׁיב לֵיהּ סָפֵק קְצָת, דְּשֶׁמָּא לֹא מַזְּקִיק לֵיהּ מֻמְחֶה. וְגַם לֹא פְלִיגֵי בֵּין מוּם לְמוּם. וְאִי הֲוָה מַיְרֵי בְּדֻקִּין שֶׁבָּעַיִן דַּוְקָא הֲוָה נִיחָא טְפֵי. תּוֹסָפוֹת:
יב הַיְנוּ רַבִּי מֵאִיר, וְאַשְׁכְּחַן דְּקָנֵיס שׁוֹגֵג אַטּוּ מֵזִיד, בְּגִטִּין דַּף נ"ג. תּוֹסָפוֹת. וּלְפִיכָךְ חַיָּב אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָשָׂא וְנָתַן בַּיָּד. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
יג וְרֵישָׁא דְמַתְנִיתִין דְּקָתָנֵי וְנִשְׁחַט דְּלֹא מִתּוֹקְמָא בְּנָשָׂא וְנָתַן בַּיָּד, הָתָם קְנָסָא הוּא דְּקָנְסֵי רַבָּנָן דְּלֹא לֵיתֵי לְמִשְׁרֵי מִי שֶׁאֵינוֹ מֻמְחֶה, לְפִי שֶׁרְאִיַּת מוּמִין חָכְמָה יְתֵרָה הִיא, וְכִדְאִיתָא בַּגְּמָרָא. הָרֹא"שׁ:
יד וְלָמָּה הָיָה לוֹ לַעֲשׂוֹת כָּךְ, הִלְכָּךְ הָוֵי כְּמוֹ מֵזִיד דְּמִשְׁנָה ד' פֶּרֶק ה' דְּגִטִּין. תּוֹסָפוֹת:
טו וְכֵיוָן דְּאִי קַיְמָא פָּרָה הֲוָה מָצֵי לְמִהְדַּר בֵּיהּ וּלְמִשְׁרְיֵהּ, מִשְׁתְּכַח שֶׁמַּה שֶּׁאָמַר לָאו כְּלוּם הוּא זֶה, וְזֶה שֶׁהֶאֱכִילָהּ לַכְּלָבִים אִיהוּ דְאַפְסִיד אַנַּפְשֵׁיהּ. רַשִׁ"י. אֲבָל מִדִּבְרֵי הָרַ"ב רֵישׁ פֶּרֶק ג' דְּסַנְהֶדְרִין מַשְׁמַע אֲפִלּוּ נָשָׂא וְנָתַן בַּיָּד פָּטוּר. וְעַיֵּן מַה שֶּׁכָּתַבְתִּי שָׁם: