עיקר תוספות יום טוב על משנה ביצה· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ה · משנה ז
כד אֶלָּא אִם כֵּן. וְאַף עַל גַּב דִּבְמִשְׁנָה ד' בְּדִבּוּרָא קָנִי לֵיהּ הַשּׁוֹאֵל, שָׁאנֵי הָתָם דְּאָמַר לֵיהּ מַשְׁאִיל לַשּׁוֹאֵל גּוּפֵיהּ, הִלְכָּךְ סָמְכָה דַעְתֵּיהּ, אֲבָל הָכָא דְּלֹא אָמַר לֵיהּ בָּעִינַן זִכּוּי. הָרַ"ן:
כה אֵין מַשְׁקִין. לְעִנְיַן הַהַשְׁקָאָה בְּעָלְמָא וַדַּאי אֵלּוּ וְאֵלּוּ מְזוֹנוֹתֵיהֶם עָלֶיךָ וּמֻתָּר לְהַשְׁקוֹתָם, מִשּׁוּם הָכִי מְפֹרָשׁ בַּגְּמָרָא דְּמִשּׁוּם שְׁחִיטָה נָקַט, וְאַגַּב אוֹרְחֵיהּ קָא מַשְׁמַע לָן דְּלִשְׁקֵי וְהָדַר לִשְׁחֹט, מִשּׁוּם סִירְכָא דְּמַשְׁכָּא כוּ'. הָרַ"ן. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
כו בָּעִיר. כְּתַנָּא קַמָּא דִּבְרַיְתָא שֶׁפֵּרֵשׁ שֶׁיּוֹצְאוֹת וְרוֹעוֹת חוּץ לַתְּחוּם וּבָאוֹת וְלָנוֹת בְּתוֹךְ הַתְּחוּם, וְנִמְצָא שֶׁהֵן מוּכָנוֹת:
כז בָּאֲפָר. פֵּרֵשׁ הָרַמְבַּ"ם שָׁם הַכְּפָרִים. וְהֶעָרוּךְ פֵּרֵשׁ כְּמוֹ וַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ [בְּרֵאשִׁית מא], וּרְצוֹנוֹ לוֹמַר שֶׁהֵם חוּץ לַתְּחוּם, וְהֵם מֻקְצִים, דְּאֵין דַּעַת אַנְשֵׁי הָעִיר עֲלֵיהֶן. וְעַיֵּן מַה שֶּׁכָּתַבְנוּ פֶּרֶק ד' מִשְׁנָה ג'. וּמִיהוּ הָכָא אִיתָא מַאן דְּאָמַר בַּגְּמָרָא דְּאַף רַבִּי שִׁמְעוֹן מוֹדֶה דַּהֲוֵי כִּגְרוֹגָרוֹת וְצִמּוּקִים דְּדָחִינְהוּ בַּיָּדַיִם:
סוף הספר