עיקר תוספות יום טוב על משנה בבא קמא· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ה · משנה ד
י הָכִי יָלֵיף לֵיהּ בַּגְּמָרָא מִקְּרָא. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
יא שָׁמִין כוּ'. וְיֵשׁ בִּכְלַל שׁוּמָא זוֹ דְּמֵי וְלָדוֹת וּמַה שֶּׁהָאִשָּׁה נִרְאֵית מְשֻׁבַּחַת וּבַעֲלַת אֵבָרִים מִפְּנֵי הָעֻבָּר וְדָמֶיהָ יְקָרִין. וְהָכִי קָאָמַר, כֵּיצַד מְשַׁלֵּם דְּמֵי וְלָדוֹת וּשְׁבַח וְלָדוֹת כוּ'. גְּמָרָא:
יב מִשֶּׁיָּלָדָה. פֵּרוּשׁ בְּלֹא מַכָּה, שֶׁיָּלְדָה מֵאֵלֶיהָ. שֶׁאִלּוּ פְּחַת הַמַּכָּה, זֶהוּ נֶזֶק שֶׁהוּא לָאִשָּׁה, וְלֹא דָּמֵי לַנֶּזֶק דִּתְנַן רֵישׁ פֶּרֶק ו' דִּכְתֻבּוֹת לְרַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא דְּיֵשׁ גַּם כֵּן לַבַּעַל חֵלֶק בְּגַוָּהּ. (וְרַשִׁ"י כָּתַב דְּהוּא הַדִּין בְּנֶזֶק דְּהָכָא) דְּהָתָם מַיְרֵי בְּנֶזֶק דִּקְטִיעַת אֵבֶר שֶׁמְּחַסְּרָהּ מִמְּלַאכְתּוֹ, מַה שֶּׁאֵין כֵּן כָּאן שֶׁמַּיְרֵי בִּכְחִישַׁת גּוּפָהּ דְּאֵין לוֹ חִסָּרוֹן מִמְּלַאכְתּוֹ כִּי אִם שֶׁבֶת בְּעוֹדָהּ בְּחָלְיוּתָהּ, וְאוֹתוֹ מְשַׁלֵּם לַבַּעַל. סְמַ"ע:
יג וּמַיְרֵי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל בְּמַבְכֶּרֶת, שֶׁהִיא מְסֻכֶּנֶת. אֲבָל שֶׁאֵינָהּ מַבְכֶּרֶת מוֹדֶה לְתַנָּא קַמָּא דְּמַשְׁבַּחַת קֹדֶם שֶׁיָּלְדָה, וְשָׁמִין הַשֶּׁבַח, אֶלָּא שֶׁחוֹלְקִין אוֹתוֹ בֵּין הַבַּעַל וְהָאִשָּׁה. בַּגְּמָרָא:
יד לַבַּעַל. שֶׁהַתּוֹרָה זִכְּתָה לוֹ, דִּכְתִיב בַּעַל הָאִשָּׁה. רַשִׁ"י. וְאֵין זֶה מִדִּבְרֵי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, אֶלָּא סְתָם מַתְנִיתִין הִיא. וּלְפִי מַה שֶּׁאִיתָא לְעֵיל דְּשֶׁבַח נַמִּי לַבַּעַל לְדַעַת הַתַּנָּא קַמָּא, מַפֵּיק לֵיהּ בַּגְּמָרָא מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמָר וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁהָיְתָה הָרָה, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר הָרָה, לוֹמַר לְךָ שְׁבַח הֵרָיוֹן לַבַּעַל. וְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל סוֹבֵר דִּשְׁבַח וְלָדוֹת דְּהַיְנוּ דְּמֵי נִפְחָא מֵחֲמַת שְׁנֵיהֶם בָּא וּלְפִיכָךְ חוֹלְקִין. וְהָרָה דָּרֵישׁ, שֶׁאֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיַּכֶּנָּה כְּנֶגֶד בֵּית הֵרָיוֹן, הֵיכָא דִּסְלִיק בֵּיהּ חֲמִימוּת לַוָּלָד, לַאֲפוֹקֵי יָד וָרֶגֶל דְּלֹא:
טו שֶׁאֵין רְצוֹנוֹ לוֹמַר כְּשֶׁנִּתְגַּיְּרָה וְהִיא מְעֻבֶּרֶת, כִּי זֶה מְבֹאָר הוּא. הָרַמְבַּ"ם:
טז וְנִשְׁתַּחְרְרָה. וְלֹא נָקַט הָיְתָה מְשֻׁחְרֶרֶת, מִשּׁוּם דְּעַל כָּרְחֲךָ כְּשֶׁאֵין לָהּ בָּנִים הֵימֶנּוּ קָאָמַר, וְהַיְנוּ דְּקָאָמַר כוּ' וְנִשְׁתַּחְרְרָה, דְּמַשְׁמַע עַתָּה מִקָּרוֹב דַּעֲדַיִן לֹא הָיוּ לָהֶם בָּנִים. רַשִׁ"י: