עיקר תוספות יום טוב על משנה בבא קמא· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ד · משנה ב
ה וְאֵינוֹ. מַסְּקִינַן בַּגְּמָרָא דְּלֹא תְּנִינַן בְּוָי"ו אֶלָּא אֵינוֹ מוּעָד, וְדִינָא קָאָמַר, דְּאִיַּעַד לְחַד מִינָא אַף עַל גַּב דְּלֹא מִתְרְמֵי לֵיהּ מִינָא אַחֲרִינָא לְמֶחֱזֵי אִי נָגַח לֵיהּ אִי לֹא, מִסְתָּמָא אֵינוֹ מוּעָד אֶלָּא לְאוֹתוֹ מִין שֶׁהוּעַד לוֹ. נִמּוּקֵי יוֹסֵף:
ו נִרְאֶה לִי דְּבָעֵי לְפָרֵשׁ קְטַנִּים דִּבְהֵמָה מַה הִיא, דְּלָא תֵימָא דַּקָּה וְגַסָּה, אֶלָּא תַּרְוַיְהוּ בְּחַד מִינָא. וְהוּא הַדִּין בְּאָדָם. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
ז לִגְדוֹלִים. מִסְתָּמָא אֲפִלּוּ לִגְדוֹלִים דְּהַהוּא מִינָא, וְלֹא אָמְרִינַן הוֹאִיל וּפָרַץ בְּהַהוּא מִינָא, לֹא שְׁנָא גְּדוֹלִים דִּידֵיהּ וְלֹא שְׁנָא קְטַנִּים דִּידֵיהּ. גְּמָרָא:
ח לְשַׁבָּתוֹת. בָּעוּ מִנֵּיהּ כֵּיוָן דִּמְהַנְיָא חֲזָרָה דִּשְׁלֹשָׁה יָמִים לְמִסְתַּר הַעֲדָאָה גְּמוּרָה לְדִידָךְ (בְּפֶרֶק ב' מִשְׁנָה ד'), הֲרֵי כוּ' וְאֵינוֹ מוּעָד לִימוֹת הַחֹל שֶׁבֵּינְתַיִם מַהוּ, מִי אָמְרִינַן כֵּיוָן דַּחֲזָא בִּימוֹת הַחֹל שֶׁבֵּינְתַיִם וְלֹא נָגַח סָתַר לְהוּ לַשַּׁבָּתוֹת [כֵּיוָן דִּמְהַנְיָא חֲזָרָה דִשְׁלֹשָׁה יָמִים] כָּל שֶׁכֵּן דִּמְהַנְיָא לְמִסְתַּר מִקְצָת יְמֵי הַעֲדָאָה. נִמּוּקֵי יוֹסֵף. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
ט וְלַפֵּרוּשׁ הַשֵּׁנִי צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁהֶעֱבִירוּ לְפָנָיו בְּנֵי אָדָם: