עיקר תוספות יום טוב על משנה אבות· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ד · משנה יב
כְּמוֹרָא רַבְּךָ. כִּדְאָמְרִינַן בְּבָבָא מְצִיעָא דַּף ל"ג. וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י לְפִי שֶׁיּוֹשְׁבִים יַחַד בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ וּמַקְשִׁין וּמְפָרְקִין זֶה לָזֶה וּלְמֵדִין זֶה לָזֶה. עַד כָּאן. וְלֹא שֶׁמַּשְׁוֶה אוֹתָם לְגַמְרֵי, שֶׁאִם כֵּן הַכֹּל שָׁוֶה, אֶלָּא לְעִנְיַן הַחִבּוּב הוּא, כְּלוֹמַר שֶׁיְּהֵא חָבִיב עָלָיו כְּפִי שֶׁהוּא בְּטֶבַע אוֹהֵב וְחָבִיב בְּעֵינָיו לְכַבֵּד אוֹ לִירָא מִי שֶׁהוּא מַדְרֵגָה גְּדוֹלָה מִזּוֹ. וּמִלַּת חָבִיב נִמְשֶׁכֶת לְכֻלָּם. מִדְרַשׁ שְׁמוּאֵל: (עיקר תוי"ט).
כְּלוֹמַר וְאַף עַל פִּי שֶׁמֹּשֶׁה רַבּוֹ הָיָה, הִנֵּה גַּם לְאַהֲרֹן יֶתֶר שְׂאֵת שֶׁהוּא אָחִיו הַגָּדוֹל. וְדָרְשִׁינַן בִּכְתֻבּוֹת דַּף ק"ג וְאֶת אִמְּךָ לְרַבּוֹת אָחִיךָ הַגָּדוֹל, וּלְפִיכָךְ מִן הַדִּין שְׁקוּלִים הָיוּ וְנִדּוֹנִים כַּחֲבֵרִים, וַאֲפִלּוּ הָכִי קָרֵי לֵיהּ אֲדוֹנִי. וְכָל זֶה רַק מִמִּדַּת הַחֲסִידוּת הִיא. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: