עיקר תוספות יום טוב על משנה אבות· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ד · משנה ה
לְלַמֵּד כוּ'. לָאו לְמֵידַק לְלַמֵּד וְלֹא לַעֲשׂוֹת, שֶׁלָּאִישׁ אֲשֶׁר אֵלֶּה לוֹ אָמַר אֱלֹהִים מַה לְּךָ לְסַפֵּר חֻקָּי:
וּלְלַמֵּד. כְּלוֹמַר מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ שֶׁיְּהֵא לוֹמֵד וְשֶׁתַּעֲלֶה בְיָדוֹ מַה שֶּׁהָיְתָה מַחֲשַׁבְתּוֹ לְלַמֵּד. וְלוֹמֵד דְּעַל מְנַת לִלְמֹד לֹא אִצְטְרִיךְ לְאַשְׁמוֹעִינַן, דְּוַדַּאי שֶׁתִּתְקַיֵּם מַחֲשַׁבְתּוֹ הַטּוֹבָה שֶׁבִּקֵּשׁ לִלְמֹד. אֲבָל בְּנִדּוֹן דִּידָן רְבוּתָא אַשְׁמוֹעִינַן, דִּכְשֶׁדַעְתּוֹ עַל מְנַת לְלַמֵּד, שֶׁמַּסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לְלַמֵּד וְגַם לִמּוּדוֹ שֶׁעִם עַצְמוֹ עוֹלֶה בְּיָדוֹ וְלֹא יִגָּרַע דָּבָר, כִּי ה' יִתֵּן חָכְמָה. מִדְרַשׁ שְׁמוּאֵל. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת. שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיְתָה כַּוָּנָתוֹ אֶלָּא לַעֲשׂוֹת, מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ גַּם לִשְׁמֹר מֵהָעֲבֵרוֹת, שֶׁלֹּא יְהֵא כְּטוֹבֵל וְשֶׁרֶץ בְּיָדוֹ. מִדְרַשׁ שְׁמוּאֵל. וּבְנֻסַּח אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לֹא גָּרְסִינַן לִשְׁמֹר. וְכֵן עִקָּר. דְּוַדַּאי לַעֲשׂוֹת הַיְנוּ לְקַיֵּם כָּל הַתּוֹרָה. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).
דִּכְתִיב כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי, כְּלוֹמַר שֶׁצִּוַּנִי לְלַמֵּד בְּחִנָּם. דְּאִי לֹא, כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי אַמַּאי קָאֵי. דְּלֵיכָּא לְמֵימַר בְּשָׂכָר, וְכִי צִוָּהוּ בְּכָךְ דְּלֹא סַגִּי דְּלֹא לִשְׁקֹל אַגְרָא. וְלֵיכָּא לְמֵימַר נַמִּי דְהָכִי קָאָמַר, כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי וְלֹא מֵעַצְמִי אֲנִי אוֹמֵר, דְּוַדַּאי יִשְׂרָאֵל לֹא הָיוּ מְפַקְפְּקִים בְּכָךְ, דְּהָא כְּתִיב וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם. הָרַ"ן:
וְשֶׁיִּקְנוּ לָהֶם בִּתְחִלַּת הַשּׁוּק, כִּי שְׁתֵּי הַפְּעֻלּוֹת הָאֵלֶּה יַעֲשׂוּ אוֹתָם סוֹחֲרִים קְצָתָם עִם קְצָתָם עַל דֶּרֶךְ כָּבוֹד וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁם חָכְמָה. וּכְדַאי הוּא תַּלְמִיד חָכָם לִהְיוֹת כְּעַם הָאָרֶץ נִכְבָּד. הָרַמְבַּ"ם:
כִּדְאִיתָא בְּעֶזְרָא ז' כָל כָּהֲנַיָּא וְגוֹ' מִנְדָּה בְלוֹ וַהֲלָךְ לֹא שַׁלִּיט לְמִרְמֵא עֲלֵיהֹם:
מִן הָעוֹלָם. פֵּרוּשׁ, מֵחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. הָרַמְבַּ"ם: