עיקר תוספות יום טוב על משנה אבות· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ד · משנה ד
שֶׁתִּקְוַת אֱנוֹשׁ רִמָּה. פֵּרֵשׁ הָרַמְבַּ"ם יַחֲשֹׁב אַחֲרִיתוֹ וְהוּא שׁוּבוֹ רִמָּה כוּ'. וְהֶאֱרִיךְ [הַתּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב] בְּפֵרוּשׁ מִלַּת תִּקְוָה, וּמַסִּיק שֶׁהוּא מֵעִנְיַן קַו לָקָו וְשָׁרְשׁוֹ קַו וְהַתָּי"ו הִיא לְתוֹסֶפֶת בִּלְבַד כְּמוֹ תִּפְאֶרֶת, תִּלְבֹּשֶׁת, וְהוּא מֵעִנְיַן קַו הַמִּדָּה. וְעַיֵּן בְּמִדְרַשׁ רַבָּה פָּרָשַׁת בְּרֵאשִׁית עַל פָּסוּק יִקָּווּ הַמַּיִם, יֵעָשֶׂה מִדָּה לַמַּיִם. וְהָכָא נַמִּי הָכִי פֵּרוּשׁוֹ, שֶׁקַו מִדָּתוֹ הִיא הָרִמָּה. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
בַּסֵּתֶר. וְאִם תֹּאמַר הֲרֵי פֵּרֵשׁ הָרַ"ב בְּמִשְׁנָה ב' פֶּרֶק ח' דְּיוֹמָא דְּחִלּוּל הַשֵּׁם הוּא חוֹטֵא וּמַחְטִיא וְהַיְנוּ הַחוֹטֵא וַאֲחֵרִים לְמֵדִין מִמֶּנּוּ, אִם כֵּן לֹא מַשְׁכַּחַת לַהּ בַּסֵּתֶר כוּ'. וְנִרְאֶה לִי דְּמַשְׁכַּחַת לַהּ בַּעֲבֵרָה שֶׁאִי אֶפְשָׁר כִּי אִם בְּהִצְטָרֵף זוּלָתוֹ, כְּגוֹן הָעֲרָיוֹת. וְאִין הָכִי נַמִּי הָאוֹכֵל אִסּוּר וּכְהַאי גַּוְנָא בִּיחִידוּת וְאֵין רוֹאֶה, לֹא הֲוֵי חִלּוּל הַשֵּׁם כְּלָל. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
אֶחָד שׁוֹגֵג כוּ'. נוֹדַע שֶׁהַשּׁוֹגֵג גַּם כֵּן צָרִיךְ כַּפָּרָה, אֲבָל אֵינוֹ כַּמֵּזִיד, חָלִילָה לְיֹשֶׁר דַּרְכֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְהַשְׁווֹת הַמֵּזִיד וְהַשּׁוֹגֵג בְּדָבָר מִן הַדְּבָרִים. אֲבָל כַּוָּנָתוֹ הֵנָּה, שֶׁנִּפְרָעִין בְּגָלוּי, בְּמֵזִיד עֹנֶשׁ מֵזִיד, וּבְשׁוֹגֵג עֹנֶשׁ שׁוֹגֵג כוּ'. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).